• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הסמל האבוד

הסמל האבוד

מאת דן בראון

הביקורת של מנחם תנכי

תמונה של מנחם תנכי
דירוגדירוג
הסמל האבוד

הסמל האבוד

מאת דן בראון

הביקורת של מנחם תנכי

דירוגדירוג
תמונה של מנחם תנכי
הוצאה לאור:מודן
שנת הוצאה:2010
סדרה:רוברט לנגדון #3
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
אגב
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני שעה•1 דקות קריאה

האמת היא - זה הספר הראשון שהתחלתי לקרוא כספרות רומן סלש מותחן.
שקעתי לתוך עלילה מטורפת ומזהירה.
נצרות, יהדות, בונים חופשיים.
השתוממתי לכמה רגעים.
פשוט נפלא.
אבל כמובן עד שאתה מתחיל לאמת עובדות ואז הרוח מתרוקנת מן המפרשים כמו בים ללא משב אויר קל.
היופי אצל דן בראון זה האומץ להציב קונספירציות ותאוריות כמדע מדויק או ככזה שאמור להיות מדויק.
בכל אופן אני אהבתי ואני ממליץ בחום.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
אין לייקים עדיין

על המבקר

תמונה של מנחם תנכי

מנחם תנכי

חבר משנה
9 ביקורות•13 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
פילוסופיה - כללי•ספרות מתורגמת•מחשבת ישראל
תמונה של מנחם תנכי
מנחם תנכי
חבר באתר משנה
ביקורות9
לייקים שקיבל13
דירוג ממוצע3.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
פילוסופיה - כללי3ספרות מתורגמת2מחשבת ישראל1

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של מנחם תנכי

לחגוג את החיים

לחגוג את החיים

יונתן זקס

ספר יפהפה. מומלץ לכל אדם באשר הוא.
היופי ברב זקס הוא שהוא ניטרלי. דעתו לא מוחפצת ואינה מכוונת נגד שום זרם או דעה.
הוא פשוט אומר את דבריה של הנשמה ומבטאה ביופי רב
כמובן שצריך להודות לצור ארליך על התרגום המהמם. לולא הוא הרב זקס לא היה קיים בכלל בשיח הישראלי.
אמנם הספר קטן קומה אך עמוס בערכים נעלים, פשוט לחגוג את החיים.
אני ממליץ בחום ובאהבה לכל אחד לקוראו.
פשוט תענוג.

שלשום•
★★★★★
•מנחם תנכי
הסודות מאחורי צופן דה וינצ'י

הסודות מאחורי צופן דה וינצ'י

דן בורסטיין

כשרכשתי את הספר דווקא חשבתי לטובה. היות והרעיונות של דן בראון מאד הממו אותי. הרגשתי מובל בים של רעיונות, תיאוריות וקונספירציות.
אבל, הספר כשלעצמו מורכב בסך הכול מראיונות של המון מבקרים ספרותיים וכדומה. לא ראיתי עלילה או קו מחשבה זורם, פשוט מקבץ של שיחות שערכו אם מבקרים וכדומה. לא משהו מרתק מי יודע מה.
כן נהניתי מהשיחה בסוף הספר כשהוא מעיר על כמה וכמה מושגים בספר, אם כי חלקם אינם נכונים באופן ודאי וחלקם הם דו-משמעותיים ועל כן אינם מחויבים לפרשנותו של המבקר.
אבל בכללי הספר הוסיף מעט ידע הבנוי על תיאוריות ולכן במסקנה כללית הוא אינו ספר מומלץ לקריאה.

שלשום•
★★★★★
•מנחם תנכי
לויתן (מהדורה מלאה)

לויתן (מהדורה מלאה)

תומס הובס

האמת שאין לי את ההוצאה הזו דווקא
יש לי את ההוצאה הקודמת, הישנה
אבל היות וזה אחד הספרים הפילוסופים הראשונים שקראתי אני חש מחויב להגיב עליו:
הובס לקח אותי לתוך סערת חושים אימתנית
חברה, פרט, קהילה
אלו ערכים מקודשים שמי שמביט בעיניים של שנות 1600 לא יוכל להבין מה הוא רוצה
הוא אדם דתי כמובן, זה זועק מתוך כתביו - אבל הסקירה, החקירה, העומק של כתיבתו ואסופת הרעיונות מעמידים אותו במקום של כבוד בין הפילוסופים הדגולים ביותר.
אני מעריץ מושבע שלו
כל מאמר שאני כותב אני נוטה לצטט אותו, להביא ממנו, זה מרגיש לי אות של כבוד לצטט אדם כמו תומס הובס

לפני שבוע•
★★★★★
•מנחם תנכי
יש אלוהים?

יש אלוהים?

ריצ'רד דוקינס

כאדם דתי - מן הסתם יש לי ניגוד עניינים מובהק בנסותי לבקר ספר אשר כותרתו לבד כמונעת ממני לקוראו.
אבל אני אדם שמאמין בלאתגר את אמונתו עד הקצה ולא לחיות בהכחשה, אז קראתי את הספר.. נו.. לא התלהבתי.
לא בגלל שהוא כופר בכל האמונות היקרות לי. כלל וכלל לא. כופרים ממנו כבר קראתי.
מה שהציק לי ובעקבות כך סגרתי את הספר - הוא חוסר הדיוק המשווע של הסופר. לא בעובדות, לא במחקרים ובשום דבר כמעט לא.
יכולת כתיבה אמנם מרשימה, סוחפת אך דמגוגית וזולה.
יותר ספר פופוליסטי מאשר ספר עיון.
אם אנו ניגשים לחקר אמונה ודת איננו יכולים להסתמך על תאוריות והשערות רדיקליות המבזות את כותביהן.
ציפיתי לחקירת אמת, לא לעוד רומן נוסף של דן בראון.

לפני שבוע•
★★★★★
•מנחם תנכי
כה אמר זרתוסטרא

כה אמר זרתוסטרא

פרידריך ניטשה

לאחרונה הצלחתי להשלים את כל כתבי פרידריך ניטשה בספרייתי. אבל מה אומר...
הסיכוי לקרוא את הגותו המטורפת של ניטשה מתוך ספר כה קטן מידות היא מינורית. כמה זמן אפשר להתרכז בספרון קטנטן.
ההוצאה ממש לא מרחמת על הקונים.
את הספר 'אנושי, אנושי מדי' הצלחתי להשיג ביד שניה של הוצאת מאגנס, תשע"ח. והוא ספר רחב מידות, גדול ברמה מספקת.
חבל שהוצאת שוקן לא מוכרת את זכויותיה או מוצאיה מחדש את הספרים של ניטשה במהדורה חדשה ומאירת עיניים.

לפני שבוע•
★★★★★
•מנחם תנכי
הסוד האחרון

הסוד האחרון

דן בראון

קראתי בשקיקה את ספרו החדש של דן בראון 'הסוד האחרון'. הסופר במומחיות יחידה כמעט מכניס את הקורא לתוך שובל של רעיונות, תיאוריות ומחקרים. נשאבתי לתוך עולמו של רוברט בפעם השישית מזה חצי שנה. הידע המקיף, ההיסטורגרפיה של המקומות, האתרים ומבנים העתיקים והחדשים מהפנטים את כל מי שפתח את הספר קימעא.
אבל ביקורת חשובה יש לי עליו: כמה מתוך זה אמיתי? התשובה היא פחות מכ־20% לדעתי. הוא פשוט לוקח תיאוריות ומחקרים לא אמפיריים ומנסח אותם כאילו הם מוכחים מדעית. גם בתפיסות דתיות הוא משחק. הוא מציב קונספירציה לפני עובדה היסטורית או קנונית. מסלף ובא כרצונו החופשי. חבל שהוא פשוט לא יותר מתמקד בעובדות אמיתיות ומפתח אותם.
לא צריכים להיות חכמים גדולים, פשוט לפתוח ויקיפדיה ולגלות את העולם האמיתי.
אבל בכל אופן, הספר, העלילה והניסוח פשוט שובים לב. ואם זו היתה כוונתו והיה זה שכרו

לפני שבוע•
★★★★★
•מנחם תנכי
קהלת

קהלת

חיים שפירא

ואו... פשוט חוויה. 'סדר רב לא תמצאו בכתיבתי' כתב מחבר הספר בהקדמה. פשוט לא שיערתי עד כמה. טלטול המוחין שחוויתי באותה שבת, אחרי הצהרים. היה רגע שבו זינקתי אל הסלון ופניתי אל הורי (בני חמישים) ושאלתי אותם בהתלהבות: 'במה הייתם בוחרים לו היה ניתנת לכם הבחירה - לחיות את חייכם ולאחר החיים להישפט בגיהנם על פשעיכם; אבל התגמול מורה לכם שלחייכם היה משמעות. או שהינכם מעדיפים שלאחר המוות יש אַיִן, ריק. כך שאינכם נענשים אבל מתברר שלחיים שלכם אין כל משמעות. שאלה פילוסופית מרתקת שנפלה לי כאילו משמים בעת קריאתי בספר. השאלות, התמיהות, הקושיות שמעורר הספר - בייחודיות רבה, בסגנון נהדר. מתק שפתיים.
בסוף פרק א עמוד 33 המחבר מחלק בין אמת טריוויאלית לבין אמת עמוקה. הוא מסביר כי אמת טריוויאלית היא אמת שניגודה שקר. אבל אמת עמוקה זו אמת שאין בניגודה שקר אלא גם אמת. על כך רציתי להעיר שרעיון זה כבר נוסח לפני למעלה מאלף שנים בבית המדרש התלמודי תלמוד בבלי עירובין יג עמוד ב; גיטין ו עמוד ב. 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים.
פילוסוף מודרני הסביר זאת בהרחבה והריני מצטטו: הרב יוסף דב סולוביצ'יק כתב כי "כבר נזדמן לי לומר כי היהדות מעולם לא קיבלה את תורת ההיגיון האריסטוטלית הקובעת – לאור חוק הסתירה וכלל "השלישי הנמנע" שלה – כי אם א סותר את ב, אזי רק אחד מהם יכול להיות נכון והאחר חייב להיות שגוי; הדבר הוא או א או ב, ואי אפשר שיהיה א ו־ב גם יחד, וכן אי אפשר שיהיה לא זה ולא זה. היהדות התעלמה מעיקרון זה ופעמים רבות התנהגה כאילו א ו־ב גם יחד הם נכונים, אף על פי שהם מוציאים זה את זה" . (על התשועות. הוצאת ידיעות אחרונות; ספרי חמד: 2011. מאנגלית: אביגדור שנאן. עורכים: אלי ד' קלארק, יואל ב' וולוולסקי וראובן ציגלר. המגילה ויעודה, השניות האנושית עמ' 41.)

לפני שבוע•
★★★★★
•מנחם תנכי
ההוביט [מהדורת 2012 - תרגום חדש]

ההוביט [מהדורת 2012 - תרגום חדש]

ג'ון רונלד רעואל (ג'.ר.ר) טולקין

האמת היא שמעט התאכזבתי מן התרגום, היינו, השוני הכה בולט בין תרגומו של עמנואל לוטם לבין תרגומה של יעל אכמון. פשוט דומני כי התרגום נכתב ברמה נמוכה יותר מהמקור אשר התרגלנו אליו בגלל שפתו הגבוהה של טולקין עצמו. המתנתי זה זמן רב לקרוא ולהנות מ'ההוביט', אך לאחר שקניתי אותו - הרגשתי כמו סט הספרים הארי פוטר שנכתב ברמה מעט ילדותית.
דבר נוסף: ראיתי קודם את הסרט 'ההוביט' וההבדל בינו לבין הספר הוא שמים וארץ, מעטים הם הסרטים שהקשר היחיד בין הסרט לספר הוא הכותרת. לא רק שכל העלילה של רדגסט, סרומן, ליידי גדריאל - פשוט לא הוזכרו בספר, אלא סצנות שלמות פשוט לא היו.
כמעריץ נלהב של טולקין, התאכזבתי, יתכן ואני צריך לקרוא את התרגומים הקודמים.

לפני שבוע•
★★★★★
•מנחם תנכי

ביקורות נוספות על "הסמל האבוד"

הסמל האבוד

הסמל האבוד

דן בראון

אינטליגנטי ואלגנטי, זוהי הגדרתי ל"סמל האחרון" בשתי מילים.
אבל אם אתם ממש מתעקשים, אני יכולה לספר עליו ביותר משתי מילים, ליתר דיוק, ב 492 מילים. (תבורך פקודת ספירת המילים בוורד)
למה אינטליגנטי? כי הבנאדם לוקח כמויות עצומות של חומר מרתק ולא מוכר, ומרכיב ממנו סיפור מעולה.
ולמה אלגנטי? כי הוא עושה את זה במין חינניות כובשת. לעולם לא תרגיש שהוא סתם דוחס מידע לצורך הקוריוז. הוא משכיל לשלב את כל העסק בעלילה בצורה מעניינת.

הספר הזה מזכיר הרבה יותר את צופן דה וינצ'י מאשר את נקודת ההונאה, כנראה משום שהוא כולל את אותה דמות ראשית – רוברט לנגדון חוקר הסמלים, ועוסק פחות או יותר באותם מוטיבים.
שוב יש לנו עסק עם חבורה מסתורית, ושוב מדובר בסודות שמישהו שומר כבר שנים ומאידך מישהו מנסה בכל הכוח לחשוף. עוד פעם יש בסיפור דמות מרושעת בצורה דוחה, הזויה ואכזרית עד כאב בטן. (מי זורק בנאדם למיכל מלא אתנול ודיונון ז''ל? דוחה.) ואת רוברט לנגדון כמובן, וטוויסט מפתיע בטירוף לקראת הסוף לגבי אחת הדמויות, כמו תמיד.
אצל בראון הטוויסט הסופי תמיד הזוי במיוחד. הוא יודע להסתיר אותו בעלילה בצורה כל כך חכמה, שאין לך מושג מאיפה זה ייפול עליך ומתי. (למודת ניסיון מספריו הקודמים- ניסיתי לנחש בעצמי. לא הצלחתי.)

בכלל יש הרבה מאד קווי דמיון פנימיים ומעניינים בין צופן דה וינצ'י לסמל האבוד, למשל – בספר ההוא דה וינצ'י היה אחד הכוכבים הראשיים שמוזכרים לאורך כל הספר, ופה בחר בראון את אלברכט דירר, שנקרא גם "דה וינצ'י של הצפון".
יהיו שיאמרו שזה משעמם, כל הספרים אותו דבר עם אותו רעיון, אבל בעיני זה נפלא. משום שנהניתי כל כך מצופן דה וינצ'י, והבעיה היחידה היתה שחשבתי שיארכו שנים ארוכות עד שאשכח לגמרי את כל הסיפור - ואוכל לקרוא אותו וליהנות שוב. והנה גיליתי שיש עוד שניים או שלושה ספרים דומים בדיוק במבנה ובצורה שעשויים להסב לי את אותה הנאה בדיוק, וכיף לי עם זה.

בראון הוא חובב גדול של עלילה ארוכה וקצרה, זאת אומרת, שתיים עשרה שעות (או יממה, תלוי באיזה ספר) שנמתחות וממלאות שש מאות עמודים. "כמו להיות על רכבת הרים" כתוב בתקציר האחורי, וזה דימוי ממש נכון. לא יודעת מה איתכם, אבל רכבת הרים היא אחד הסיוטים שלי – אחרי ניסיון בודד. כשאתה עליה אתה בטוח שזה אורך יובלות ולעולם הזוועה הזאת לא תיגמר, וכשיורדים סוף סוף, המומים ומבולבלים ועורכים ספירת מלאי לאיברים - מגלים שעברו רק כמה דקות. הספרים של בראון הם רכבת הרים מופרעת במיוחד.

אחד הדברים המדהימים הוא לגלות עד כמה כל הדתות בעולם שואבות השראה מן היהדות. שני הספרים הללו של בראון עוסקים בכך הרבה – מבלי לדעת. זאת אומרת, הם מציגים כחלק מן העלילה שאלות שמבחינתם הן חידה מסתורית, בעוד שכל ילד אצלנו נולד לתוך מציאות שבה כל התשובות נמצאות באופן הפשוט ביותר שניתן להעלות על הדעת.

כוכב אחד ירד על הקטעים שתיארו בפירוט רב ומצמרר את מעלליו של מלאך. זה היה אכזרי, דוחה ומזעזע מידיי. התיאורים הסדיסטיים הללו לא הוסיפו לי דבר מלבד כאב בטן מטורף. בראון הגזים איתם לחלוטין. אני מניחה שהוא פירט את הזוועות הללו כדי שהטוויסט בעלילה יהיה מפתיע והזוי פי כמה, אבל עדיין, זה בוטה ומגעיל הרבה יותר מידיי.
חוץ מהעניין הזה, ארבעה כוכבים מגיעים לו ביושר.

נ.ב. למה יש לי תחושה שיהיה כאן איזה אובססיבי שיתחיל לספור לי מילים?

לפני 11 שנים•
★★★★★
•קריקטורה
הסמל האבוד

הסמל האבוד

דן בראון

אקזוטיקה, דימויים מדהימים והתנועה הלתי פוסקת הם שהופכים את הספר הסמל האבוד לספר שאי אפשר להניח מן היד.
ספר נפלא, מותח ומהנה, כמו להיות על רכבת הרים.

לפני 15 שנים•אורית
הסמל האבוד

הסמל האבוד

דן בראון

איזה יופי של ספר! תענוג!
מעבר לכך שמדובר בספר מתח מצוין וסוחף, הוא מעשיר במגוון רחב של תחומים: מדע, דת, אמונה, היסטוריה, אומנות (כשאזדמן לוושינגטון אני ללא ספק אתן את דעתי לכל אותם מוניומנטים ופרטי אומנות המתוזכרים בספר. ממליצה לגלגל תוך כדי קריאה - מדהים לראות איך כל מה שכתוב שם באמת קיים!)
בנוסף - יש רובד פילוסופי לספר, כך שבעיני זה לא רק ספר מתח, זהו ספר עם המון תובנות על בני האנוש, היקום, אלוהים.
600 עמודים של תובנות ויידע ששזורים בעלילה בצורה ממגנטת וחכמה. אין שום תחושה של עודף אינפורמציה. נהפוך הוא - כל פיסת מידע מעצימה יותר ויותר את החוויה הגלומה בספר זה. ממליצה בחום!

לפני 9 שנים•אורית זיתן
הסמל האבוד

הסמל האבוד

דן בראון

זו אינה ביקורת כי אם מכתב אהבה. מכתב אותו חיכיתי לכתוב כבר זמן רב, ולא מצאתי את המילים להביע את נימת הרגש המדוייקת.

בתמונת הפרופיל שלי אני יושבת בשדה התעופה של עמאן, ירדן, מחכה לטיסה לישראל בחזרתי מניו יורק ו'הסמל האבוד' בידיי. חמש שעות המתנה ברוטו שרק רציתי שתמשכנה עוד קצת כדי שלא אצטרך להתנתק מהספר.

דן בראון כותב נפלא, מותח, מרתק - זה לא נתון לוויכוח, זו אקסיומה. אבל ב'סמל האבוד' הוא מתעלה על עצמו פי כמה וכמה, מה שמגביר את חוויית הקריאה לרמה כמעט בלתי אפשרית. מעבר לניסוח המדוייק והמבריק, הכתיבה שלו היא תבונתית ובונה לך חיים שלמים; לא את החיים של גיבוריו, אלא את חייך שלך - הקורא. הוא לא מספר לך מה את אמור לדעת, אלא משתף אותך בהליך מבראשית כך שתגיע לידיעה בעצמך.

יכול להיות שהספר נקרא לרוב כספר מתח עלילתי, אבל בשבילי בלטו מעל הכל ערכי החיים, המסורת, הדת והאנושות.

וכל זה גם מפחיד אותי מאוד: האם אנחנו אלוהים, בני עליון?

בסיכומו של דבר, ובשפה הרבה פחות יומרנית: עברה שנה מאז התוודעתי לנפלאות הספר והסופר - ואני מאוהבת!
:-)

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ריקשה
הסמל האבוד

הסמל האבוד

דן בראון

האם רוח יכולה לברוא חומר?גם אם באופן חובבני נוגעים בנושא זה בספר, עדיין היה מעניין לדוש בנושא שוב.

הספר מותח וקראתי אותו בשקיקה.הוא נוגע מבחינתי בשתי נקודות עיקריות שמניעות את כל הסיפור:
אחד הוא התא המשפחתי שעליו יקום ויפול דבר ובסוף הספר אכן נופל דבר.
והנקודה השניה היא קבוצה של אגודה סודית שאכן קיימת בעולם ויש עליה סיפורי קונספירציות ומאמינים רבים שהולכים אחריה בעיניים עצומות בשם:"הבונים החפשיים".

הספר מאוד מזכיר את צופן דוינצ'י,אין ספק שהסופר עשה תחקיר ארוך בנושא דתות ואמונות בעולם,הוא בעצם עשה ערבוביידה שלמה ודי מפוזרת על מרכיב האלוהות בחיים
אבל בגובה העיניים בלי להעליב אף אחד הרי אנחנו מככבים
בספר פה ושם.
יש הרבה רעיונות מוצלחים בספר כמו:"אנחנו אדוני היקום שלנו" או "המחשבה האנושית יכולה ממש לשנות את צורתו של העולם הגשמי"...וכן הלאה, הספר מלא בתיזות וסמלים הלקוחים מכל הדתות והזרמים בעולם כולל ספר הזוהר .

ספר מומלץ רק עם משקה חם בתוך המיטה ביום חורף קר.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•חני
הסמל האבוד

הסמל האבוד

דן בראון

ארגון סודי, מחתרתי (אמיתי!) שהתפיסה לגביו נעה בין גברים קשישים ולא מזיקים שאוהבים להתחפש לבין קנוניה מחתרתית של סוכני כוח שמנהלים את העולם,
כל העניין סביב "הבונים החופשים" - ארגון שכמעט לא ידוע עליו כלום - ללא ספק..עושה את העבודה!

הספר גדוש בעובדות אמיתיות מה שגורם לקורא להיסחף בין דפיו, אין ספק שהיו רגעים שהזדעזעי עד עמקי נשמתי!! מה שגרם לי לא לקרוא את הספר לפני השינה... אבל חוץ מזה סוחף,מרתק,ענק! את ה-150 העמודים האחרונים קראתי בלי להניח את הספר אפילו לרגע..

זה הספר הראשון של דן בראון שאני קוראת, נהנתי מאוד, אין ספק שאנסה עוד כמה!
ספר מעולה, ממש חבל שהסתיים... :)

לפני 14 שנים•
★★★★★
•קטריקן
הסמל האבוד

הסמל האבוד

דן בראון

קראתי את כל חמשת הספרים שיצאו עד עכשיו לדן בראון (בעברית לפחות) ולפי דעתי זהו ללא ספק הטוב שבהם!
הספר אולי ארוך אבל אחרי 50-60 עמודים אתה נכנס לתוך העלילה ולא יכול להפסיק לקרוא.
זהו הספר השלישי של בראון שעוקב אחר עלילותיו של רוברט לנגדון (אחרי "צופן דה וינצ'י" ו"מלאכים ושדים"). הפעם הוא עוסק באגודת הבונים החופשיים ובמישהו המנסה להורסה מבפנים.
ספר מחכים ומעניין לכל אורכו שפשוט אי אפשר להניח מהיד. מומלץ בחום!

לפני 15 שנים•
★★★★★
•טולקין
הסמל האבוד

הסמל האבוד

דן בראון

****

חיכיתי הרבה לדן בראון הבא שייצא. די אהבתי את הקודמים שלו, הם סוחפים, אינטיליגנטיים, ולא לגמרי צפויים. אני מעריץ אנשים שמצליחים לתפור עבודת מחקר אינטנסיבית על דברים שהם לעתים מדעיים יבשושיים משהו, או סתם "גיקיים", לסטורי-טלינג מעניין. יגידו מה שיגידו על דן בראון, אבל הוא בהחלט עושה את העבודה.
הספר הזה נפתח לא רע, וגולש די מהר לסיפור בלשי מותח מאוד, שמתנהל בכמה וכמה מישורים במקביל. מהיכרותי את הראש של בראון די מהר ניחשתי עוד לפני אמצע הספר כמה דברים מהותיים - מי הרע באמת, מי הטובים וכדומה. עם זאת, לא ברור ממש לאן זה ימשיך, ואני חייב להודות שלמרות שהספר מאוד מותח ושומר על המתח הזה ממש כמעט עד הסוף, והקריאה מספקת מאוד, מלאה (אפילו קצת יותר מדי) פרטי טריוויה, על הבונים החופשיים, אמונה ומדע וכדומה, הוא קצת טרחני בקטע הזה, ועולה על העצבים אחרי שלב מסויים. עם זאת, יש כמה אנקדוטות מעניינות, למשל שמילת הקסמים "אבראקדברה" באה במקור מארמית, והמשמעות הפשוטה שלה - אברא כאדברה - אברא תוך כדי שאני מדבר. שזה למעשה המשמעות של קסם, לעשות יש מאין, במילת קסמים.
הסיבה העיקרית, בהקשר זה, שהספר לא מקבל אצלי חמישה כוכבים, זה המאה או משהו עמודים האחרונים, שבראון דוחף לך בכוח עם כפית ענקית את כל הדברים שהוא לא הצליח לדחוף כמו שצריך במהלך הספר או הספרים הקודמים (למרות שהוא חזר עליהם אלף פעם). יאללה, הבנו, לאדם יש כוח! אלוהים נמצא בתוכנו! ואני מת על זה שהוא כל הזמן חוזר על זה שכל הזבל הניו אייג'י שהוא עורם על פתחנו הוא האמת, זה לא סתם זבל ניו אייג'י.
עד המאה עמודים האלה, ספר לתפארת. עם קצת אנטי קליימקס, אבל שיהיה. באמצע הספר הייתי במתח. בסוף הספר הרגשתי קצת מרומה. מה, זהו? מכל הבלגן שהיה עד עכשיו, זה הפיתרון?! פחחחח.


****

לפני 16 שנים•אלון דה אלפרט
הסמל האבוד

הסמל האבוד

דן בראון

קודם כל - הספר מתאים לכל אוהבי הקונספרציות, המדע, ההיסטוריה, האומנות והמתח. כי יש הרבה מכל אלה בספר. זהו בהחלט לטעמי הספר הטוב ביותר שכתב בראון עד כה. במרכזו האחווה הכי מושמצת בעולם- הבונים החופשיים. הרקע- וושינגטון די סי. האמצעי- טכנולוגיים, מדעיים, מודיעיניים והרבה תזוזות, מתח, שינוי צדדים ואומנות. הפעם פרופ' לנגדון יוצא לעזרת חבר ומסתבך בפרשייה שעלולה לשנות את העולם כפי שאנו מכירים אותו. אם מתח או היסטוריה זו כוס התה שלכם- קחו את הספר הזה. אתם תסיימו אותו בלגימות ענק ולא תוכלו לעזוב אותו עד שתסיימו. מובטח. ספר מבריק.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•yuli
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
5.0
דירוג
4.0
לפני 16 שנים

“מותחן טוב ומעניין. בראון מצא את הנוסחה להחליף דפים במהירות מסחררת תוך שמירת מתח הקריאה עם בונוס של ת”

49/68
ביקורות על הסמל האבוד
הבאה
קארינה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 8 שנים

“ספר מעולה מותח וממשיך להחזיק אותך במתח ממליצה בחום”