השבוע קיבלתי הרצאה אישית מעמוס עוז ומבתו פניה עוז זלצברגר. זאת התחושה כאשר אתה קורא את ספרם המשותף " יהודים ומילים ".
הסופר שביניהם ( כך הוא מכנה את עצמו ) יושב על כורסת עור גדולה ודהויה ובתו ( ההיסטוריונית שביניהם ) יושבת על ידו בכורסת עור קטנה וחדשה יותר. זאת תמונת כריכת הספר.
ישבתי מולם בקשב רב ושמעתי את ההרצאה . עמוס עוז דיבר ברהיטות אופיינית לו ומידי פעם ציין שחלק מדבריו נלחשו לו ע"י ביתו.
קראתי את הספר בשקיקה רבה. מזמן לא התענגתי על כל מילה ומילה. זהו שיר הלל על המילה הכתובה בעולם התרבותי היהודי.
עמוס עוז, הצליח לשכנע אותי באהבתו האדוקה למילים הבוקעות מתוך הספר. מהתנ"ך, מהתלמוד ומכל אלפי הספרים שנכתבו לאחר מכן ושהם בעצם מרכיבים את הקנון הספרותי היהודי.
הספר כתוב בצורה קולחת וכמו שציינתי , התחושה הייתה של הרצאה אישית. רמת ההרצאה עבורי הייתה בדיוק ברמה הניאותה . היא התייחסה אליי כקורא שבקיא בטקסטים היהודיים ושאזכורם בצורת רמיזה או בצורה רופפת שלא תפגע בהבנת הספר.
אין בספר עצירות קוטעות והפניות לטקסטים אחרים שמפריעים לזרימת השיחה הקולחת של הסופרים. הוא יוצא מנקודת הנחה שהקורא מכיר פחות או יותר את הדמויות התנכ"יות ואת כתבי הסופרים בעת החדשה. הוא לא מתיימר לבצע מערך לימודי ומשמים של ניתוח הטקסטים מכל הזמנים.
לסיכום, הספר קליל ונהדר. נותן לנו כעם היהודי טפיחה על השכם על כך שהיכולת שלנו לסגוד למילה הכתובה במהלך ההיסטוריה שימרה אותנו כתרבות יהודית עד היום. לא חייבים להסכים עם הסופר בדעותיו הפוליטיות והדתיות ( מישהו אמר אתיאיסט ). הסופרים כאן שוטחים את דעתם בצורה סובייקטיבית לחלוטין. הם מעבירים את אהבתם לאינספור הטקסטים שכתבו יהודים בכל הזמנים. הם מצליחים להעביר לקורא את תחושת גאוותם על כך שהם משתייכים לעם היהודי.
מומלץ ביותר.

















