ביקורת ספרותית על היסטוריה של העמים הערביים - כריכה קשה - עריכה מדעית - יהושע פרנקל # מאת אלברט חבּיבּ חוראני
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 26 בספטמבר, 2017
ע"י mano4now


מתוך עמוד הפייסבוק " ספריית ספרי העיון של עמנואל "

היסטוריה של העמים הערבים מאת אלברט חוראני
המחבר נולד באנגליה למשפחה נוצרית מלבנון ונפטר בשנת 1993. חוראני היה היסטוריון בריטי מהבולטים ביותר בחקר ההיסטוריה של המזרח התיכון. הוא ייעץ לפלסטינים בתקופת הקמת הוועדה האנגלו-אמריקאית בשנת 1946 שחקרה את עניין ארץ-ישראל. הוא פרו-פלסטיני מובהק ומעולם לא הגיע לבקר בישראל. את ההקדמה למהדורה העברית כתב אילן בנימין פפה ,היסטוריון מאסכולת "ההיסטוריונים החדשים". פפה הינו פעיל פוליטי המזוהה עם מפלגת חד"ש מחזיק בדעות אנטי-ציוניות ותומך ב-BDS. הוא לימד באוניברסיטת חיפה עד עזיבתו לבריטניה ב-2007. פפה מציג את פרי מחקרו של אלברט חוראני "פוליטיקת-הנכבדים" (האעיאן) הנמצאים בתווך בין החברה לשלטון וכן על העיר הערבית. כמו-כן, פפה מציין שחוראני הבין שישנם דרכים נוספות להציג את ההיסטוריה של העמים הערבים ולכן בחר בשם הכותר ללא הא הידיעה. מבחינתו גם אין ממש עם ערבי אלא רב גוניות של עמים ערבים.
חוראני מתחיל את מחקרו בצורה עצמאית ובפרק המבוא הוא מציג בפנינו את עבד אל רחמאן אבן חלדון, מלומד ערבי מוסלמי, שחי בין השנים 1332-1406. אבן חלדון היה בקיא בקוראן שהמוסלמים רואים בו כדבר האל וכן בחדית' שהיא המסורת על מה שהנביא אמר ועשה. שליטתו בתורת המשפט שהם למעשה הקודקס המשפטי, חברתי ומוסרי וידיעותיו במתמטיקה, לוגיקה ופילוסופיה הביאו אותו בגיל צעיר לחצרו של שליט תוניס. לימים הוא חיבר את ספרו "אל-מוקדימה – אקדמות למדע ההיסטוריה) שמשמש היסטוריונים עד היום. בספר זה הוא מסביר על עלייתן ונפילתן של שושלות.
בהקדמה זאת אנו מתוודעים בקצרה על האימפריות היוונית ,הרומית וגם הסאסנית ושאר שבטים בחצי האי-ערב. במאה השביעית מתוך חצי האי ערב מגיח הקוראן ועל-ידי כך נוצרת דת חדשה, האסלאם. הביוגרף הראשון המתאר את חיי מוחמד נולד כמאה שנה לאחר מות מוחמד. מקורות בלשונות אחרים מתארים בצורה שונה את קורות מוחמד וכיבושי הערבים מאשר בלשון הערבית. גם בביוגרפיות המסורתיות רואים שישנו מאמץ להתאים את מוחמד לאופי אצילי וחסידי. עם זאת, כפי הנראה, המידע על מוחמד ומשפחתו וחבריו קרוב למציאות.
בכל מקרה, מוסלמים אדוקים רואים בקוראן כדבר האל ומוסלמים דתיים אחרים מוכנים לקבל שזהו דבר האל אך נכתב בסגנונו של מוחמד. רוב המלומדים מסכימים שהספר נחתם רק לאחר מותו.
המחבר ממשיך עם ירושת מוחמד וכיבוש האימפריה. הח'ליפה הראשון יורשו, אבו-בכר, אביה של עאישה, אשת מוחמד. הח'ליפה השני, עומר אבן אל-ח'טאב שבין השנים 634-644 כבש את כל-חצי האי-ערב, חלק מן האימפריה הסאסנית ואת סוריה ומצרים שהיו פרובינקיות ביזנטיות. הגידול המהיר וההבדלים בין המוסלמים הוותיקים והחדשים וחילוקי דעות על ייחוס וותק גרמו למתחים פנימיים.
הח'ליפה השני נרצח בנקמה פרטית ולאחריו שלט הח'ליפה השלישי, עות'מאן בן עפאן והוא היה אמור לעדן את המתחים שנוצרו אך האי-שקט נמשך והוא נרצח וכך החלה הפיתנה-מלחמת האזרחים. הטוען לירושת הח'ליפה היה עלי אבן אבי טאלב שהיה מראשוני המתאסלמים ובן דודו של מוחמד ובעלה של פאטימה, בתו של מוחמד. קרוביו של הח'ליפה השלישי שנרצח מרדו ועלי כמעט הצליח להביס אותם אך כשמושל סוריה, מועוויה אבן אבי סופיאן שהיה גם קרוב של עות'מאן הצטרף החל עלי לאבד מכוחו ומהתמיכה שקיבל ולבסוף נרצח אף הוא. לבסוף לאחר התדיינות, הסכים בנו של עלי שנרצח שמועאוויה יהיה הח'ליפה הבא.
ארבעת הח'ליפות הראשונים, מאבו-בכר ועד עלי, נקראים הראשדון, מונחי הצדק. מכאן ואילך עברה הח'ליפה בירושה מאב לבן והם נקראו "בית אומיה" על שם האב הקדמון של המשפחה. אחרי מועאוויה הח'ליפה עברה לבנו אך לאחר מכן שוב לאחר מלחמת אזרחים השלטון עבר לפלג אחר באותה משפחה.
בתקופת שלטון בית אומיה בירת האימפריה עברה לדמשק על מנת שיהיה קל יותר לשלוט על הממלכה הענקית. המוסלמים התקדמו לאורך המגרב (צפון אפריקה) ודרך מרוקו הגיעו גם לספרד. מצדה השני של האימפריה הגיעו לצפון הודו. עומר אבן אל-ח'אטב ביקר בירושלים אחרי כיבושה ובשנות ה90 של המאה השביעית נבנה בירושלים כיפת הסלע בהר הבית במקום בו ניצב בית המקדש היהודי ודווקא שם במקום שבו על-פי המסורת עקד אברהם את יצחק הוקם המסגד כמעשה סמלי המעמיד את האסלם כהמשך שושלת אברהם ומנתק אותו מן היהדות והנצרות. במהירות הוקמו בזה אחר זה מסגדים בירושלים, חלב, קיראוון שבמגרב ובקורדובה שבספרד על מנת לספק את צרכי הדת של הקהילה. כל המסגדים פונים למכה והכיוון מצוין לפי המיחראב, גומחה. לידה יש את המנבר, הדוכן וצמוד לבניין מתרומם מנארה, צריח שממנו קורא המואזין למאמינים להגיע לתפילה.
רוב האוכלוסייה הערבית בסוריה ועיראק קיבלה את האיסלאם. שבויים כבושים קיבלו את הדת החדשה מתוך אינטרס לא לשלם מיסים שנכפו על לא מוסלמים.
בתוך כל הגידול המהיר של האימפריה עדיין היו קבוצות שלא תמכו בבית אומיה. להזכירכם, מועאוויה החל להעביר את הח'ליפות מאב לבן, וההתנגדות הגדולה של תומכי עלי, הח'ליפה הרביעי שנרצח תמכו בכך שבאסלאם חשובים יותר המידות הטובות ורק אלו עם המידות הדתיות הטובות יותר יכולים להנהיג ולשמש כאימאם, מנהיגי ציבור. קבוצה זאת קיוו כל השנים שיגיע אימאם שיקבל שוב את השלטון וינהיג שלטון צדק. בנו השני של עלי, חסן נהרג בסביבות שנת 680 בקרב כרבלא ומותו הפך אותו לקדוש מעונה. קבוצה זאת כונתה סיעתו של עלי או בקיצור השיעה. בשנות הארבעים של המאה השמינית החלה מלחמת אזרחים נוספת על ידי מס' גופים שהתנגד לבית אומיה. חלק מן המתנגדים היו מצאצאי עבאס שהיה דודו של מוחמד. הם יצאו למרד תחת דגל שחור והם הביסו בשנת 750 את מרואוון השני מבית אומיה שנמלט למצרים ונהרג. אבו אל-עבאס עבדאללה שכונה אל-ספאח מונה ליורש וכך הוקמה ח'ליפת עבאס. הם העבירו את מרכז השלטון מדמשק לבגדד. בית עבאס החלו לטעון שלטון עם סמכות אלוהית ושלטון ברוח התנהגותו הרגילה של מוחמד שכונה סונה. הם מינו את הקאדי, שופט שישפוט לפי חוקי האסלאם שהיה ללא תפקיד פוליטי. המתנגדים היו עדיין צאצאי עלי ותומכיהם והם כונו השיעים.
בדורות הראשונים של שלטון בית עבאס נעשו ניסיונות לאחד ולמתן את התנגדות השיעים. לדוגמה, האימאם השמיני היה תחת בית עבאס ועדיין היה מקובל על השיעים.
אלברט חוראני, סוקר בפרוטרוט את התהוות החברה הערבית. אינני רוצה לסכם את הספר והפירוט הרב שהצגתי הינו רק טעימה מתוך הידע הרב שטמון בספר. היווצרות הסונה והשיעה פשוט מעניינת כל-כך והיא משפיעה עלינו כדיירים במזרח-התיכון באופן ישיר.
בהמשך יצוצו ח'ליפות שונות חלקם מוכרים יותר וחלקם מוכרים פחות כגון: הזיידים, האיסמאעלים, הפאטימים ועוד. נקבל גם פירוט נרחב על כתבי הדת, הפירושים, השריעה ובכלל על דרכי האסלאם ועוד. נבין את ההבדלים בחברות השונות ונלמד על הסיבה שהמחבר ציין בתחילה שמדובר בעמים ערבים ולא בעם ערבי.
הספר נוגע להתפתחות הכללית ומפרט על התהוותן עד לימינו כיום. החלקים המעניינים הם התהוות האסלאם שעליו הרחבתי ותולדות העמים הערבים בימינו והיווצרות המדינות כמו שאנו מכירים אותם כיום לאחר ההתפוררות של האימפריה העות'מנית ותחת שליטת המעצמות האירופאיות והתחלה של עצמאיות לאומיות של העמים הערביים ובצדם גם הקמת מדינת ישראל.
לסיכום, חוראני מיטיב לפרט על כל ההתפתחויות בכל התחומים בעולם הערבי בצורה מדהימה. הספר מרשים בהיקפו ונראה שאינו מפספס שום פרט. הספר נועד לאלו שרוצים לקבל תמונה רחבה על העמים הערבים אך עם זאת יש לציין שנראה שהסופר לא נוגע בהיבטים השליליים של נשוא המחקר שלו ובזאת יש תחושה של חוסר אובייקטיביות. עם זאת לא מדובר בספר תעמולה אלא בספר היסטורי מובהק שמתאים ללמידה מעמיקה בנושא. לא קל לקריאה אך גם לא מעיק מידי. הספר מתובל עם המון מפות ותרשימים שמוסיפים להבנת החומר.
מומלץ למיטיבי לכת. לאלו שיצלחו בשלום את הקריאה מובטחת כמות מכובדת של מידע איכותי.
8 מתוך 10 בסולם עמנואל
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



0 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ