ביקורת ספרותית על יהודים ומילים מאת עמוס עוז
ספר טוב

---

ספר מענין. בחלקו נמצא על גבול השירה הצרופה.
ראשית כי נכתב בשילוב אב ובתו. עמוס עוז ובתו פניה עוז זלצברגר.
לכאורה שתי דיסיפלינות: סופר, אשר בקי במילים, וכתב כמה ספרים מצויינים ששיאם לדעתי הוא "סיפור על אהבה וחושך". הוא אינו ידוע כמומחה ובקי במורשת היהודית כמו מאיר שליו למשל, כתיבתו רגילה.
אני מעז לאמר אורח מחשבתו, אינה משולב בצורה טבעית במיכמני התרבות היהודית התנכית והמשנאית.
בתו היא היסטוריונית, לא ברור אם התמחותה ביהדות.
צירוף זה שהוא חילוני מובהק, עשה נסיון מרתק להבין את השורשים לקיום העם היהודי.
בעיניהם, היכולת של העברת מורשת של מילים, טקסטים , למידה בלתי מתפשרת , חקרנית, מתנצחת בכללי ויכוח מוכרים,משנה את הקיים תוך שמירה עליו, הם המנוע העיקרי לשרידות וההגדרה של העם היהודי.
אין חשיבות אם דמויות מסויימות שבמורשת היהודית היו קיימות, או אם אתרים גאוגרפיים כאלו ואחרים היו בפועל,אפילו בדיקות DNA שיוכיחו כי אין קשר בין משה שבתנך למשה כלשהו היום לא רלוונטיות.
אלא, ההצמדות של "והגדת לבנך", בעיקר ברגעים הקשים ביותר לעם היהודי, הם המנוע לשרידותנו כעם.
יש משפט אחד נפלא שאומר כי בתחילה שמרנו את הספר במיקדש, ברגע החורבן, התפוצץ התהליך לאלפי ספרים שעברו כתורה שבעל פה ואחר כך הועלו על גווילים והופצו במהפכת הדפוס שהוביל אותה גוטנברג ( לא יהודי ).
הכתיבה של הספר מכילה את הכישרון של המחברים, תוך הבאת דוגמאות והסתכלות נפלאות על מוטיבים ספרותיים שנמצאים במקורותנו. למשל: היכולת של היהדות לערבב מוקדם ומאוחר וכך היא יכולה להפגיש את אלוהים, משה ורבי עקיבא בזמן ומקום אחד לשם הסברת המורשת.
אפילו התמונה שעל העטיפה מייצגת את חילופי הדורות: כורסה גדולה,. ישנה ומשופשפת מרוב ישיבה, ליד כורסה קטנה יותר חדשה. ביניהם על מסעד הכורסה הישנה , מונח ספר (חבל שלא ברור מהו).
ניתוחים פילולוגיים של מילים וביטויים מצביעים כי יש קשר עמוק בין מחשבה, השקפת עולם למילה או לביטוי.
שוב דוגמה קטנה: מילת המרחב "אחור", מובנה הוא אחורה מבחינה גאוגרפית או זמן, אבל, היא מצביעה על אחרית שהוא קדימה. לכן, כאשר משה רוצה לדעת מדוע אלוהים מתמהמה כל כך בעיטור האותיות לתורה, אלוהים מצביע על רבי עקיבא, משה מבקש לראות אותו ואלוהים מצווה " כלח לאחור".
ויש עוד הרבה מכמנים.
שיר הלל כזה ראוי לקריאה מפורטת ובעין לומדת ובוחנת. כאדם שלא קונה סתם ספרים,אלא משאיל אותם, מצאתי לנכון וחשוב כי ספר זה יהיה על המדף בבית.
כמה מרכיבים הפריעו לי בקריאת המסה הגדולה הזאת.
א. חזרה של מוטיבים, נושאים , ארועים ניתוחים פרטניים בפרקי הספר מבלי שהם מוסיפים להעמקה והבנה של הנושא.
ב. במידה מסויימת , ציפיתי לערך קריאה מתגבר, על ידי גיוון הדוגמאות עם הקריאה בספר.
ג. הדוגמאות מוכרות,קצת סטנדרטיות, במיוחד לאלו כמוני שקראו כמה ספרים ביהדות, וגם הם יכולים לצטט את " תנורו של עכנאי", או הדוגמה שהבאתי לעיל ועוד ועוד.
ברגע מסויים הרגשתי כי המעיין( של הכותבים) מידלל.
ד. אין הצגה של תיזות נגדיות לכל נושא שהוצג.
ה. המצב הורע כשהספר דן בתקופה הנוכחית,המודרנית. פתאות מופיעים ביטויים מכוערים כמו "רבנים חשוכים" ועוד.
הצגה כזאת סותרת את הקו הראשי של הספר,שבו היהדות היא שינוי תוך כדי ויכוח. ולכן כל דעה מתקבלת.ומכאן גם הגישה ה"חשוכה" שהיא היתה בוודאי קיימת גם בדורות הקודמים.
למרות הביקורת אני ממליץ בחום לקרוא ולרכוש ספר זה.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על יהודים ומילים