ביקורת ספרותית על תשמעו סיפור! מאת יצחק בשביס-זינגר
ספר טוב

---

לקט של "מעייסס", סיפורים ורכילות בעיירה יהודית נידחת בפולין, כתובים בכישרון גאוני.
הסיפורים על גבירים ואחרים, שדים ומכשפים, חטא העושר ועונשו ועוד ועוד.
הדמויות מתחלפות, החל מהרבי דרך בני הישיבה השונים, כשאחד מהם נקרא טומטום כי מחצית החודש הוא מתנהג כמשוגע, ובחצי השני עילוי.
שלושת הזקנות הרכלניות, שאחת מספרת על עשיר מופלג ונישואיו השונים שתמיד נגמרים בטרגדיה ועוד ועוד.
מספר דברים עוברים כחוט השני בכל הסיפורים:
א. בשביס זינגר אוהב את העיירה וחייה.
ב. הוא מתאר אותה בקווים מעודנים, כחלק ממנה. ועם זאת לא נעדרת נימה של ביקורת על אפס המעש, הפשטנות וההשלמה של כל דמות עם מצבה והסטטוס שבו היא נמצאת. אדם יתעשר וכאשר הוא עובר גבולות, הוא נענש בידי שמים. ביתו ואפילו גופו יהפכו לאפר.
ג. גם העשירים, הם סוציאליסטים. הם מחלקים מעושרם לאביונים. אין תיאור של עשיר כילי שמגרש עניים וקבצנים.
ד. החריגים בעיירה מתקבלים כמות שהם. ל"טומטום", יש מקום בבית המדרש, מכבדים את הערותיו ובקיאותו.
ה. יש מין הסתגרות, פחד ויראה מן החוץ. הפולנים, היהודים בוורשה נראים כאילו הם בעולם אחר ,ומנהגים אחרים.
התחושה שלי בזמן הקריאה כי נקלעתי לשיחות רכיל בעיר של דלת העם על אלו במעמדם ולמעלה מזה.
יש בזה הרבה קסם.הדמויות שונות באופיין ויש הרגשה כי ניתן למצוא אותן גם בינינו.
הבעיה בספר היא , תחושה של מונוטוניות וחזרה על המוטיבים כשקוראים רצף של סיפורים.
מומלץ מאוד לקרוא סיפור או שניים, לעשות הפסקה לפרק זמן, ולחזור אל הספר.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על תשמעו סיפור!