ביקורת ספרותית על שדרת השקמים מאת ג'ון גרישם
ספר מעולה

---

לבושתי אודה, שזו הפעם הראשונה שאני קוראת ספר של ג'ון גרישם. פעם לפני המון שנים ביקרתי בכלא מעשיהו וראיתי על המדף באחד התאים ספר שלו, האסיר בתא ציין בפנינו, המבקרים, שכולם קוראים את הספרים של ג'ון גרישם וכן, כולם גם רוצים להיות עורכי דין. חח.
לפני סוכות ביקרתי שוב, בצומת ספרים וביקשתי לרכוש כמה "ממתקים חדשים". באתי עם רשימה של ספרים שפורסמו במוסף הספרים של הארץ, ובעודי קוראת לעובדת של החנות את הרשימה מהסמרטפון שלי, בהם בעיקר ספרי מתח, ניגש אלי פרקליט צמרת, שהסתובב בין הדוכנים, והציע לי כמה ספרים, שממש עשו לו את זה. וכן, הוא המליץ בפה מלא גם על הספר הזה. ערמתי את כל הספרים וניגשתי לקופה, והחלטתי, להבטיח לעצמי להתחיל לקרוא את גרישם ולהעיף אותו לכל הרוחות אם יהיה אמריקאי מדי. בקריאת גרישם השתדלתי לבוא "לוח חלק", למרות הזיכרונות מהכלא מצד אחד ונוכח המלצת עורך הדין המהולל. ומצאתי ספר מרתק, קולח, מעניין, עם דרמה, שבחלקה היתה צפויה, קצת בשליש האחרון של הספר. ולמרות זאת, ממליצה בכל פה. ואני לא נרתעת מעובי הספר. את מי מעניין אם בספר יש 500 או 400 עמודים, אם הסיפור טוב?

הסיפור לכשעצמו מעורר עניין והוא סב אודות תקפותה של צוואה, בה מדיר המוריש את צאצאיו - סֶת הבארד תלה את עצמו באוקטובר 1988, לאחר שתכנן את מותו לפרטי פרטים. הוא גם כתב - בכתב ידו ללא נוכחות עדים - צוואה חדשה המנשלת לגמרי את ילדיו ונכדיו, ומורישה את הונו העצום לסוכנת הבית השחורה שלו. עורך הדין, גיבור הספר, מופתע לקבל בדואר את צוואתו של סת יום אחרי מותו, בצירוף מכתב הממנה אותו למוציא לפועל שלה. מאותו רגע הוא נאלץ להתמודד עם משפחה פגועה, עם סוללת עורכי דין שאינם בוחלים בשום טריק משפטי, ועם שאלות שהמענה עליהן לוט בערפל: האם היה סת צלול כאשר כתב את צוואתו האחרונה? מה היה טיב היחסים האמיתי בינו לבין סוכנת הבית שלו?

סיפור טוב שכתוב טוב. וכן, קשה היה להניח אותו מהיד.

» ביקורות נוספות של שולי קליין
» ביקורות נוספות על שדרת השקמים