"עת להרוג" הרשים אותי מכל ספריו של גרישם. בשפה מדוייקת, חסכנית, הוא פרש שם עלילה מציאותית על ילדה קטנה שחורה שנאנסה באכזריות על ידי כמה צעירים לבנים בורים ושיכורים, על אביה חסר האונים שמגיב ועל עורך דין המנסה לגשר על הפער שבין "חוק" ל "צדק". התברר לי שזה היה הרומן הראשון של גרישם, והוא נדחה על ידי הוצאות לאור רבות ובסוף יצא במהדורה מוגבלת כטובה אישית לסופר... מדהים. הספר הזה חוזר אל חלק מהדמויות של "עת להרוג" ומשלים מעגל בעלילה משפטית אחרת ובניסיון לגשר שוב על אותו פער, גם פה בהצלחה מוגבלת.
קשיש רע מזג שסובל מסרטן סופני ומייסר, מנשל את בני משפחתו ומשאיר את רכושו הניכר לעוזרת הבית השחורה שלו. גרישם מעלה היטב את הדילמות במצב כזה - בני משפחה - גם כאלה שאינם בקשר משפחתי קרוב תמיד עדיפים על אנשים זרים. לא? [הזכיר לי את המקרה של הגבר שהשאיר את דירותיו בבניין בת"א לשוכרות הדירות ולא לבני משפחתו שלמרות שלא פגשו אותו בעשורים האחרונים, הם כעסו מאד על החלטתו]. במדינה כמו מיסיסיפי, בה מתרחש הסיפור, יש חשיבות לצבע עורו של המוריש ולצבע עורה של היורשת. שלא לדבר על העובדה שהמוריש הוא גבר והיורשת - אישה.
בין לבין אנו פוגשים את עורך הדין הצעיר - זה שהגן בשעתו על אביה של הילדה מ"עת להרוג" – ומה קרה לו אחרי המשפט ההוא (רמז – לא רק דברים טובים...) על דעות קדומות בענייני גזע, על סודות עבר אפלים בקיצור - מותחן מעניין וגרישם, כדרכו, אינו נמנע מלמנות את חטאי מערכת המשפט האמריקאית, בה חלק מהמשפטים שם הופכים להצגה המיועדת להשפיע רגשית על המושבעים, ואת עורכי הדין לשחקנים מיומנים.
הכתיבה הבהירה והשקפת העולם הליברלית של גרישם אינן טריויאליות בין סופרי הז'אנר הזה. הספר, המבקר בחריפות – כדרכו של גרישם - את החברה האמריקאית הנגועה בגזענות בשמרנות ופרובינציאליות, ואת מערכת המשפט המעודדת "הצגה" למען המושבעים והקהל, ונתפסת לפעמים כתחרות כמו-ספורטיבית בה עורך הדין הוא הספורטאי ומעריציו מריעים לנצחונו.
אוהבי מותחנים משפטיים, חובבי סיגנונו הבהיר והתמציתי של גרישם ומבקרי האמריקאים - בודאי תהנו מהספר הזה, כמוני.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
