ביקורת ספרותית על שדרת השקמים מאת ג'ון גרישם

---

מיסטר גרישם? תודה שהסכמת לפגוש אותי

- לא שאלת אותי. הראיון מתקיים בדמיונך

לא חשוב. אני רוצה לדבר איתך על "שדרת השקמים"

- אני יכול להתנגד?

לא

-אז קדימה! נלך ביחד אל ראובן אטלי. נשב שם במרפסת ונשוחח

(אנחנו הולכים יחד, מעירים את השופט מהתרדמה, לוגמים תה בטעם של עובש, וממשיכים)

אני ידבר איתך גלויות, ויניח את כל הקלפים על השולחן. אני אתן לך את דעתי הכנה על הספר.

-תיזהר בדבריך, איש צעיר. מילה אחת מיותרת והארי רקס בדרך אליך עם תביעה משפטית מופרכת...

אין בעיה. אני ידבר בקצרה. הספר פשוט מצויין! הוא קולח היטב, גדוש בהומור, מלא שתיינים.
רק שאלה אחת לי אליך: למה לוסיין יצא כל כך שתיין?

-הוא שתיין, ומוזנח. חוץ מזה הארי איים שיתבע אותי לדין אם אני יוציא את לוסיין טוב.

אני מבין. תשמע, למה כל העורכי דין בספר מתוארים כלא ישרים, כגנבים, וכטיפוסים שוחרי מדון באופן כללי?

-יצא לך פעם להיתקל בעו"ד מקרוב?

כן

-תתאר לי אותו בבקשה

האמת.. רגע.. אתה צודק.. אני מסכים. כל העו"ד גרועים.

-מה עוד יש לך לומר על הספר?

הוא מדהים, מר גרישם. באמת. לא ידעתי שאפשר בכלל טכנית להפוך אולם דיונים ומשפט משמים לחוויה ספרותית משובחת!

-תודה, איש צעיר

אבל יש לי בקשה, מר גרישם

-כן?

אתה מוכן להוריד ממני את הארי רקס? הוא בדרך לתבוע אותי על הפצת דיבה!! הצילו..

-אין לי פיתרון, זה הארי רקס אחרי הכל.

תודה, ושיהיה לך המשך יום נעים


*הראיון נערך בדמיוני

» ביקורות נוספות של קורא כרוני
» ביקורות נוספות על שדרת השקמים