ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 26 באוקטובר, 2014
ע"י שולי קליין
ע"י שולי קליין
פעם חשבתי, שיהיה לי קשה לקרוא ספר שני של אותו הסופר, אם הספר הראשון שלו הרשים אותי מאד. אז זהו שבזכות ג'ון גרישם, כבר לא. בשבוע שעבר קראתי את "שדרת השקמים" והיום סיימתי את "עת להרוג" ומה אומר ומה אגיד, ככה אני אוהבת את הספרים שאני קוראת. סיפור ממש טוב שכתוב טוב, סוחף, מעניין, בלי התבכיינות ועצב אינסופי, בלי שמות של מותגים, נטולי זימה או גסויות בוטות. אם אני רוצה שפת רחוב, אני יכולה לקרוא במקומות אחרים. אני רוצה שהסופר יהיה מנומס, וידידותי לי, שאני לא אצטרך לעמול קשה מדי כשאני קוראת את הספר. שתהיה בו אמירה, אבל ממש לא בנאלית. ספר עמוס באירועים הגיוניים ולא מופרכים. הכל היה בספר "עת להרוג". ספר פשוט מצויין.
לפני כמה שנים התראיין ג'ון גרישם וסיפר שהרעיון לספר הגיע כאשר הוא צפה בעדות של ילדה בת 12 על האונס שעברה. הוא הביט באביה של הילדה ודימיין כיצד החברה היתה מגיבה לו האב היה פועל כראות עיניו. "היה בסיפור הזה גם משהו מחיי שלי, כי הוא עסק במשפט בעיירה קטנה במיסיסיפי, שעורך דין צעיר מקבל בה פסק דין חשוב. זה היה פחות או יותר החלום שלי באותו זמן". בספר, ילדה בת 10, שחורה, נאנסת ומוכת באכזריות, על ידי שני צעירים לבנים, האנסים נעצרים על ידי השריף והמשטרה המקומית, אולם טרם העמדתם למשפט, לוקח אבי הילדה, את החוק לידיו ורוצח את השניים במדרגות בית המשפט. הספר מתאר את היחסים בין הקהילות בעיירה דרומית, המתח הגזעי בין "לוחמי זכויות" לבין רד-נקס. את מערכת המשפט האמריקאית, השונה כל כך מהמערכת המשפטית שלנו, את פעולתם של חבר מושבעים גדול וחבר מושבעים רגיל, את התארגנות הקהילות השחורה והלבנה בעיירה, את יחסי הכוחות, שמשפיעים על שיקול הדעת של בעלי התפקידים בעיר הדרומית. ההגנה מסורה בידי עורך דין צעיר, המלווה באידאלים, אבל גם בחברים טובים, שעוזרים לו להתמודד עם גודל המטלה שעל כתפיו, להביא לזיכויו של האב.
אז נכון שכבר ראינו לא מעט סרטים כאלה, בין שהיו בני שעה או יותר, בכל אחת מסדרות הטלוויזיה ואפילו הקולנוע. ולמרות שאני חסידת הסרטים, שמחתי שקראתי את הספר ולא ראיתי את הסרט. הרגשתי אחרת מסרט. הרגשתי שהדמיון שלי נסחף אחרי קצב האירועים והדילמות והעדפתי לא לתת לדמויות פנים ידועות, אלא אנונימיות והיא זו שעשתה לי את הספר. כשסיימתי לקרוא וראיתי מי השחקנים ששיחקו בסרט, שמחתי שהעדפתי את הספר. אמנם שחקנים מצויינים, אבל זה לא אותו הדבר. מי יכול לעמוד בפני מתיו מקונוהי, דונלד סאטרלנד, קיפר סאטרלנד, סמואל ל. גקסון? ברור שהייתי נמסה מהמשחק שלהם.
הספר, פשוט מעולה. חמישה כוכבים, לא פחות.
6 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
שולי קליין
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
לא מבינה איך אפשר כך לשנוא. הקו קלוקס קלאן מפחידים. עדיין. בגלל החשאיות שלהם.
עשו לפני כמה זמן סרט ביס דוקו, שתיאר איך במרכז ובדרום ארצות הברית השנאה לא שככה, עדיין קיימת לגמרי, שלא לדבר על כך שלא נרגעו מזה שהנשיא שלהם שחור.
|
|
|
אפרתי
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
אחד הסרטים שראיתי 3 פעמים ומיררתי בבכי בכל פעם. זהו פשוט סיפור קורע לב.
קשה להאמין איזו שנאת שחורים הייתה בשנות השמונים (בחסות החוק). לשמחתנו, למרות ששנאת שחורים עדיין מושרשת בדרום, הקו קלוקס קלאן לא יכול לעשות ככל שעולה על רוחו. הסיפור הזה ממש מעורר פלצות.
|
|
|
שולי קליין
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
מתארת לעצמי שהסרט טוב, שחקנים מעולים. תודה אפרתי
|
|
|
אפרתי
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
הסרט אכן מרגש ויפה באופן בלתי רגיל. את הספר לא קראתי.
|
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
