בזבוז של זמן
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 30 באוקטובר, 2014
ע"י שולי קליין
ע"י שולי קליין
דיני ירושה היה קורס מרתק ובמיוחד בגלל המרצה, עו"ד יוסי מנדלסון, איש רב קסם, ידען, ומנוסה בתחום משפחה. פסקי הדין של הקורס, תיארו קשת של רגשות שליוו אנשים שכתבו צוואות ועניין צוואתם הגיע לדיון משפטי. סיפורים קורעי לב, חורכי נשמה, כשמצד אחד עמדו אנשים שהדירו מצוואתם את קרוביהם מדרגת קרבה ראשונה ומצד שני, אם לשני בנים, שהתייסרה מכך שנאלצה להכריז על בן אחד "בן ממשיך" וביקשה להוריש לבנה השני את הבית בו התגוררה במושב ועוד כיוצא באלה מקרים. הסיפור הרי לא היה קשה אם לא היה מלווה בהתדיינות משפטית בו תיאר בית המשפט את ההליכים שבני המשפחה ניהלו האחד נגד השני. כשקוראים פרטים כאלה כשאתה מבוגר, ישר המחשבות נודדות על הילדים שלך, בקיצור מסחטה רגשית, במיוחד כשיודעים שאלו סיפורים אמיתיים מהחיים.
עברו כמה שנים טובות, כנראה גם גס ליבי, כי התרגלתי לזוועות שאנשים מסוגלים לעשות האחד לשני, וקראתי את "שדרת השקמים" הספר האחרון של ג'ון גרישם שמתאר אדם שהדיר את ילדיו מצוואתו, סיפור (דמיוני כנראה) מעניין, שגם היה כתוב טוב (כתבתי על כך ביקורת).
בידיעה שצוואות הן כר עסיסי דיו כדי לספר סיפורים טובים, הגעתי לספר "הצוואה", שגם הוא עוסק, חח כמה קל, ..., בהדרת ילדים מצוואה. מיליארדר זקן, חולה ונרגן, מכנס את בני משפחתו כדי לקרוא להם את צוואתו. שלושה פסיכיאטרים מאשרים כי הוא צלול ושפוי לחלוטין. ואז הוא מנחית עליהם מכה, ומבצע תרגיל שמתחיל מסע סביב קיום הצוואה.
הגעתי עד עמוד 245, חצי ספר, כאשר יש בו שני סיפורים מובחנים, האחד דן בהיבטים ואירועים משפטיים שמתנהלים בעקבות ההדרה, סטראוטיפי כמו מדורי המשפט בעיתוני נשים של פעם, ואילו החלק השני מתאר מרדף טרחני, איום, בג'ונגלים של דרום אמריקה. תיאור משעמם, ארוך מעצבן, במהלך קריאתו דימיתי את ג'ון גרישם יושב עם השלט ביד מול "נשיונל ג'יאוגרפיק" ודולה מהמסך פרטים לספר המשעמם שלו.
אורך הרוח שלי בא אל קיצו. העפתי את הספר לכל הרוחות וישר למדף המאכזבים.
ותרו עליו.
3 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
שולי קליין
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
נצחיה יקרה,
חוק הוא דבר מתפתח, וחוק הירושה התפתח בעקבות כל מיני אירועים שאירעו, חלקם מחרידים. בקורס כזה שומעים על האירועים מאדם שעוסק בתחום הרבה שנים. לי זה היה מעניין, מה גם שבלעדי ההשתתפות בקורס לא הייתי מתנדבת לקרוא את פסקי הדין שציינתי בהמשך הסקירה. אגב, לימודי משפטים היו מעניינים במיוחד כי למדתי בגיל מבוגר יחסית, התחלתי בגיל 46, אחרי שעשיתי דבר או שניים, ולהסתכלות שלי היו כמה רבדים, כאזרחית, כאם, כגמלאית של הצבא.
ביחס הפוך לעניין שלי בלימוד כך סבלתי מהעיסוק במקצוע. ותודה לאל שנתן לי בינה ומזה שנתיים, אני עושה דברים אחרים, נעימים יותר. |
|
|
נצחיה
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
אני לא יודעת אם יכול להיות מעניין או לא,
מבחינתי "חוק" הוא דבר יבשושי ומשעמם. אשמח לשמוע מה מעניין בו, כי בעיני זה לא קורה.
|
|
|
שולי קליין
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
למה עזבת אותי, נצחיה?
במה שגיתי? למי שחוק הירושה הישראלי חדש לו, לא יכול להיות לו מעניין?
בכל מקרה תודה על ההתייחסות לביקורת. |
|
|
נצחיה
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
אני עצרתי ב"דיני ירושה היה קורס מרתק".
כבר כאן אני לא איתך :)
אבל בהחלט מתכוונת לוותר על הספר. מבחינתי גרישם היה נחמד בשלושת הספרים הראשונים ומאז מיצה את עצמו. |
|
|
שולי קליין
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
תודה אפרתי.
אין לי ספק שהפלופ הזה לא מייצג את הספרים שלו, הוא כתבן פורה מאד. אני בדרכי לקריאת ספרים נוספים שלו. כשהוא טוב אין לו שיעור.
|
|
|
אפרתי
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
יופי של ביקורת. בתעשייה ספרותית כמו של גרישם יוצאים לפעמים פגמים בייצור.
|
3 הקוראים שאהבו את הביקורת
