ספר בסדר

הביקורת נכתבה ביום חמישי, 17 באפריל, 2014
ע"י yudithb
ע"י yudithb
להלן הרומן החדש ,פרי עטו של ג'. גרישם ,אשר זה עתה "יצא מן התנור" ותורגם לעברית בידיה האמונות של נורית לוינסון. גם הפעם נשאר הסופר נאמן לז'אנר בו הוא הכי הצטיין ועליו בנה במשך שנים את הצלחתו האדירה ואשר המקנה לו היום שם של קלאסיקן אמריקאי עכשוי –זהו ז'אנר של דרמת מתח המשפטית.
על כן ,גם הפעם העלילה המרכזית נעה על ציר של הליך משפטי ארוך וסבוך בדבר המחלוקת על הצוואה המפוקפקת בעליל..ואם ,עד כמה שניתן בקצרה, מדובר בג'ק ברידס, עו"ד צעיר ונמרץ (המוכר לנו מ"עת להרוג" , ספרו הקודם של גרישם), הנלחם תדיר על פרנסתו הדחוקה ,בעיקר על ידי עבודתו הסזיפית על תיקים "משעממים " ,כאשר לפתע נופל בחלקו לעסוק בפרשת העיזבון, פרשה שהסעירה והבעירה את חייהם השלווים של אנשי העיירה הדרומית הרדומה במדינת מיסיסיפי...למעשה כתב הצוואה משוייך לסת הבארד , המוכר לכולם כזקן מופנם ונרגן אבל יחד עם זאת כעשיר המופלג של העיירה אשר צבר את הונו במו ידיו ובכישרון רב ...
בוקר חורפי אחד מוצאים את סת תלוי ומת על גבי עץ השקמה ,בשטח מטעו הפרטי, כאשר באמתחתו מכתב התאבדות ובהמשך מתגלה גם הצוואה , שלדעת כל מופרכת לחלוטין ..כך מתחיל המרוץ הגדול לפתרון המחלוקת- מאות( !) עורכי הדין מעורבים , כל מערכת המשפט של המחוז והמדינה עומדת על רגליה , כמובן שכל אחד מן הצדדים המעוניינים בוחש בצלחת ומפעיל את מלוא כוחותיו להשיג את חלקו בירושה..
בניסיון לסכם את הנקרא אציין ,שלעניות דעתי,גדולתו של הרומן הנוכחי הוא לאו דווקא בהתעמקותו בנבכי המשפט האמריקאי או על תאור המרהיב של סבך מלחמת המוחות המקצועיים לעילא (עד כמה שזה יכול להישמע מרתק.. ) – את ערכם של אלה נשאיר לשפוט ולהעריך על ידי הרבה יותר מלומדים ממני בתחום..
גדולתו של הרומן מבחינתי הוא שלראשונה , (ואני נמנית בין הקוראות את גרישם די בעקביות) נהפך "המותחן המשפטי " גרידא לרומן בעל צבע וניחוח לירי – תאור מרהיב של עיירות שכוחות אל לאורכה של מיסיסיפי , אורח חייהם של תושבי המקום , מלחמת הגזעים רבת השנים והמתמשכת עד היום הזה על רקע העוני המושרש – כל אלה מקנים בעצם טון דומיננטי לתרחיש העיקרי לכאורה..
כך יוצא שנקודת חולשה של הרומן , מבחינתי, הוא דווקא אורכו המוגזם (כמעט 500 דף) ומספר עצום של דמויות, כאשר כל פרק ופרק הוסיף עוד ועוד שמות ושמות המשפחה , בעיקר של עו"דינים שכמעט ואין סיכוי לזכור את כולם ,למרות שלחלק מהם תפקיד מכריע במהלך העלילה..
בסך הכל ,אם להתעלם ממה שהזכרתי קודם,הרומן הוא בהחלט ראוי לשבח ויכול בקלות לפנות גם לקהל שלא בהכרח שוחר את הז'אנר..
ממליצה בפה מלא!
8 קוראים אהבו את הביקורת
8 הקוראים שאהבו את הביקורת