ביקורת ספרותית על בנגאזי-ברגן־בלזן מאת יוסי סוכרי
ספר טוב

---

זעקה עולה מתהום הנשייה "גם אנחנו היינו שם" זועקים קולותיהם של יהודי צפון אפריקה "גם אנחנו היינו שם,יחד איתם".
במשך שנים ארוכות איש לא התייחס ולא חקר על שואת יהודי צפון אפריקה ולצערי הדבר נמשך במידה רבה עד ימינו אנו,חלק נכבד זה מההיסטוריה של העם שלנו נמחק מדפי ההיסטוריה וכמעט שלא נלמד נחקר או בכלל דובר.
כי על מה יש לדבר בכלל? מזה כמה מאות יהודים לעומת שישה מיליון? שניים וחצי חנות עבודה ועוד מחנה ריכוז אחד לעומת מאות רבות של מחנות ריכוז ועבודה ועוד מחנות השמדה כדוגמת אושוויץ סוביבור טרבלינקה מיידנק..?
כי זה מה שאנחנו הכי טובים לספור דם מול דם..אם לא האויבים שמאיימים עלינו ומלכדים אותנו ביחד מזמן כבר היינו הורגים כאן אחד את השני.ואולי אם היינו לומדים ומכירים את הסיפורים הללו הניכור לא היה כול כך גדול [הנה רעיון לשי פירון עם הרעיון ללמוד על השואה מגילאי הגן]
יש הבדל בין הסיפורים אין כול ספק בכך .אך גם לא מעט דימיון. פיטורים המוניים ורדיפות אחרי היהודים,עלייה באנטישמיות,גילויי גזענות רבים,הקמת מחנה ריכוז בהשארת הנאצים בלוב,הקמת מספר מחנות עבודה ברחבי טוניס ולוב.שלילת אזרחות ליהודים,גירושים לאירופה,הקמת תאי גזים [שנוי במחלוקות עד היום],ואפילו הקמת מחתרות יהודיות. כול אלו התרחשו במידה רבה ביבשת אפריקה בדומה לאירופה.
רבים היום ההיסטוריונים שטוענים שאם הנאצים היו מנצחים גם יהדות צפון אפריקה הייתה סובלת מאותו גורל של אחיהם באירופה.
כי מה שהציל את אותם יהודים מהגורל הדומה הוא שלושה דברים: החברה שבה חיו המרחק ובעיקר הזמן!
כי אם זה היה תלוי בנאצים גורל יהודי צפון אפריקה היה כגורל יהודי אירופה כי בתחילת המלחמה ועידת ואנזה קבעה בצורה חד משמעית 11,000,000 מיליון יהודים יש להשמיד כולל יהודי צפון אפריקה שיועדו גם הם להשמדה.
אך מה שהציל את אותם יהודים היה שילוב של כמה גורמים:
קודם כל החברה שבה הם חיו יהודי צפון אפריקה ברובם פרחו תחת שלטון האירופאים,וחיו בחיי שכנות טובה עם הכובשים האירופאים אך בעיקר עם שכניהם הערבים,היהודים השתלבו במידה רבה בחברה בה חיו דמו להם מבחינת מראה חיצוני לבוש ומנהגים דומים בעוד רבים מיהודי אירופה עדיין נבדלו מהאירופאים בדברים אלו והשתלבו במידה מועטה יחסית במנהגי החברה האירופאית.
כי פעם הבאה שמדברים על התבוללות ומאשימים בזאת את יהודי אירופה ועל כן בא עליהם השואה יש לזכור שלעומת מיליונים של יהודים שחיו באזורים יהודים נפרדים לגמרי משאר האנשים [ראה ערך "מרחב מחיה"] ועוד כמה מיליונים שהיו פחות או יותר בין לבין. יהודי צפון אפריקה נטעמו לגמרי בתוך החברה בה חיו.
המרחק גם הוא היה לו השפעה רבה על גורלם של יהוד צפון אפריקה,כאשר המשטרה לא יושבת לך על הראש והדוצ'ה/היטלר לא משקיפים לך על כול צעד ושעל הרחמנות והאנושיות של החיילים יוצאת החוצה אל היהודים והיחס הוא טוב ורך במידה רבה יותר.
אבל מה שיהודי צפון אפריקה חייבים לו הכי הרבה הוא הזמן.שיא הרציחות של היהודים התרחש בשנת43-44 לקראת סוף המלחמה שהיה כבר ברור שהנאצים עומדים להפסיד אז התרחשו מספר הרציחות הרבה ביותר במחנות ההשמדה של הנאצים. באותם שנים צפון אפריקה כבר כולה הייתה בידי בעלות הברית.משוחררת מאיום הנאצים. הזמן פשוט לא הספיק להם לממש את התוכנית שלהם לפתרון הבעיה היהודית. בעוד באירופה היו להם עוד שנתיים שלמות להמשיך את הרצח עד לביום המלחמה.
סיפרו של יוסי סוכרי מספר את סיפורה של משפחת חגג' אחת מהמשפחות הנכבדות מבעיר בנגאזי באותם שנים בעלת אזרחות בריטית הנשלחת דרך איטליה לברגן בלזן ודרך סיפורה אנו למדים על סיפורה של קהילה שלמה באותה תקופה קשה בהיסטוריה. סיפור שאנו לא מכירים,של יהודים סוג ב' בשנים שלהיות יהודי היו פשוט גזר דין מוות. בתוך כל זה עומדת בחורה צעירה סילבנה חגג' משכילה ויפה הנאבקת במוסכמות החברה בה היא חיה,ונלחמת בכול כוחה להחזיק את עצמה ואת משפחתה בעולם שהולך ומאבד את שפיותו,היא דעתני,נלחמת,אוהבת,דואגת ולא נותנת לעצמה ליפול גם ברגעים הקשים ביותר. בשיא השפל בגיהנום שקרוי ברגן בלזן.היא עומדת זקופה וחזקה שחורה סוג ב' אפריקאית שחורה ואישה ומצליחה להמשיך ולשרוד יום אחרי יום עד לשחרור המחנה בידיעה אחת ברורה להגיד "גם אני הייתה שם,יחד איתם".
להגיד לך שזה הספר הכי טוב שקראתי? ממש לא השפה לא ברורה והארכאית,השילוב של המשפטים בתעתיק לעברית שצריך לרדת כול דקה לתרגום היה מעיק,העלילה הלא תמיד ברורה והארוכה מידי.
לנגיד לך האם צריך לקרוא את הספר? כן בהחלט כן,זה אפילו חובה!!
כי השואה היא חלק מרכזי מאוד בתרבותה של המדינה הזאת,והאמת היא שאנחנו יודעים אליה מעט מאוד,ואנחנו למדים עליה בצורה מאוד מאוד צרה [אהממ שי פירון שוב]. שואת יהודי צפון אפריקה היא חלק מהסיפור הגדול הזה שנקרא מהשואה שמעט מאוד ישראלים יודעים אליו גם כאלה שאולי סבא ושסבתא שלהם אולי היו שם והספר הזה כמעט היחיד מסוגו הוא חובה לקריאה על מנת לדעת על מנת להכיר על מנת להבין שאנחנו עם אחד לטוב או לרע.

» ביקורות נוספות של מלי
» ביקורות נוספות על בנגאזי-ברגן־בלזן