ביקורת ספרותית על בנגאזי-ברגן־בלזן מאת יוסי סוכרי
ספר טוב

---

ספר המתאר את שואת יהודי לוב במלחמת העולם השניה.
בעיקרו הוא תהליך העברתם של יהודי לוב אל מחנות ההשמדה.
יש שוני רב בין התיאורים והקורות של יהודי אירופה לאלו של יהודי לוב.
התהליך ה"לובי" הוא מדורג יותר, העברה למחנה ביניים באיטליה , העברת השליטה לחיילי אס אס ורק בסוף העברה לברגן בלזן.
השוני השני הוא שהמסגרת המשפחתית והחברתית נשמרת. אמנם מומתים ומתים בה אנשים, אבל התחושה של שיכות נשארת. המפליא הוא כי מסגרת זאת נשמרה באורח פלא גם בברגן בלזן.
כמה דברים מייחדים ספר זה מול ספרי שואה אחרים:
- הצגת הנושא והארועים מתמקדת בסילבנה חג'אג',ילידת בנגאזי, בת למשפחה עשירה שעוברת את כל התהפוכות.
היא אינה יחידה, במעגל הקרוב לה המשפחה, ובמעגל הרחוק יותר , משפחות אחרות מבנגזי.
- סוכארי, מפליא להציג את התהפוכות הקוגנטיביות נפשיות של הגיבורים. איך המציאות מחלחלת לתודעה, ואיך מנגון ההיסתגלות עובד.
- הספר לא חס על התפיסה המעמדית בבנגאזי כפי שמשפחת חג'אג' מייצגת: מתנשאת, מרוחקת מעם ואפילו לפעמים אכזרית. לדוגמה: האב חוזר אחר הפצצה ומוצא כי חנותו נבזזה. הוא מכה בחור צעיר עד מוות. רק בסוף זקנה שישבה בצד מעירה כי זה לא הבחור שבזז את החנות.
-המעבר מאיגרא רמה לבירא עמיקתא שובר מיסגרות. האב יורד מגדולתו וסילבנה בתו תופסת את המקום, היריבות ההיסטורית בין משפחות מסתיימת ( לא בצורה מוחלטת- צריך לקרוא).
- הריבוד העדתי, לא מפוספס גם במחנות.בעוד הגרמנים רואים ביהודי לוב " שווצה אפריקאנר" שרק ארבעה דורות קודם ירדו מהעצים , הרי יושבי המחנות משתמשים גם הם בביטוי "לא משלנו".
ולבסוף הפנינים שבדימויים שהמחבר בשפתו העשירה מרעיף עלינו. להלן כמה דוגמאות:
בזמן העלאתם לאוניה ( ע 131), אומר הכתוב" ..באותם רגעים סילבנה לא תפסה את עצמה כשותפה למחזה הזה. היא הביטה בו מבחוץ, היתה למעין מצלמה..".
השינוי בתפקידים במשפחה מתואר כך(138-139)" שנים חיכתה לאות כלשהו שאמה סומכת עליה ולאו דווקא מצטרפת ליד החופשית שאביה העניק לה...דווקא עכשיו, בין הסערה להלם שנלחמו על נפשה, היו לדבריה של אמה משקל רב יותר, מפני ששעת המבחן חילצה ממנה את האמת בטהרתה"
או משפט אחד המעיד על עוצמת כתיבה (250) " ..שתיקתה של סילבנה היתה כולה ציפיה למילותיה של רבקה, שיסייעו לה להתמודד עם הקור, ואילו בשתיקתה של רבקה ניכרו עכשיו ניצנים של שלילת החיים"
הספר ראוי יותר מהציון שקיבל, אבל, הרגשתי החמצה בקריאת קורות הקבוצה בברגן בלזן. יתכן כי מיעוט המקורות הוא שמנע את פיתוח הסיפור.
ציפיתי גם לאפילוג שיאמר מה קרה לאחר השיחרור.
חרף כל זאת רוצו לקרוא.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על בנגאזי-ברגן־בלזן