ביקורת ספרותית על בנגאזי-ברגן־בלזן מאת יוסי סוכרי

---

כשיוסי סוכרי זכה בפרס ברנר,אחד מנימוקי השופטים היה שהיצירה שלו היא נדבך חשוב בספרות העברית.כן. יוסי סוכרי האיר פה פינה שהיתה חשוכה,ולו רק בגלל העובדה הזו הגיע לו לגרוף את הפרס.

השואה, שבדרך כלל נצמדת אוטומטית ליהדות אירופה,מסופרת פה מצד אחר,ומביאה את סיפורה של יהדות לוב,שסיפורה לא נלמד(הכיצד???!!??) ולא ממש נשמע,ונשאר עלום.כל סיפור שואה צריך להיות מסופר,צריך לצאת לאויר העולם,צריך להמשיך לחיות למען התיעוד לדורות הבאים.לכן יש לו מקום מאוד חשוב לסיפור הזה.הגם שהסיפור כתוב בצורת פרוזה,הוא מבוסס על המאורעות ההיסטוריים ודמותה של הגיבורה,סילבנה,נבנתה על פי דמותה של סבתו של הסופר.

יכולת סיפור טובה , לדעתי כמובן , לא מתבטאת רק בהבאת עלילה רצופה וטובה, אלא גם, ורצוי הרבה,בתיאור מסביב.כמו תפאורה.תפאורה של מילים . ואת זה עושה סוכרי מצוין.
כבר מההתחלה הוא מכניס את הקורא לאווירת העיר בנגאזי. יש לו כתיבה חושנית לסוכרי. כזאת שאתה מתחיל לדמיין ריחות ורואה בבהירות את המראות.ויכולתי להרגיש את חומו של המדבר על עורי בפרק הפתיחה בו הוא מתאר את להט המדבר.

הקיטוב הוא דבר שבא והולך בספר לכל אורכו. חום המדבר אל מול קורו המקפיא של השלג האירופאי.התקווה אל מול הייאוש. איך הם מככבים זה לצד זה. מזינים האחד את השני באותה מידה שזה מנסה לכלות את זה.
הטוב מול הרע. שחור אל מול לבן (כן,גם פה...).היהודים הלבנים מאירופה,אל מול היהודים השחורים מאפריקה,לוב.

במרכז הסיפור עומדת משפחת חג'ג' כשהבת סילבנה היא הגיבורה הראשית.הסיפור מתחיל באפריל 1941,הקהילה היהודית בבנגאזי היתה קהילה תוססת אשר חיה תחת השלטון האיטלקי,(ובכלל,הנגיעות האיטלקיות זרועות בסיפור,במיוחד בחלק הראשון שמסופר רובו על בנגאזי,הרבה שמות רחובות באיטלקית ויה קלנצו,ויה קורסה,אזכור שמות פיאצות).
משפחת חג'ג' נתלשת משגרת חייה,מועברת למחנה מעצר באיטליה,ומשם נלקחים לברגן בלזן.

בספר שזורים הרבה ביטויים בערבית בניב הלובי, ובאיטלקית,כשיש בתחתית כל עמוד את התעתיק והפירוש.בהתחלה זה היה קצת מייגע,אבל מהר מאוד הבנתי שזה היה חיוני להעמקת הדמויות.

ניכר בספר שנעשה תחקיר מעמיק לפני כתיבתו,ואפשר לראות בפרק התודות את כל אותם אנשים אשר עזרו כל אחד בתחומו.

ספר מצוין,חשוב,ומרתק.

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על בנגאזי-ברגן־בלזן