ביקורת ספרותית על בנגאזי-ברגן־בלזן מאת יוסי סוכרי
ספר טוב

---

ברעום התותחים המוזות שותקות, כך אמר פעם מַרְקוּס טוּלִיוּס קִיקֶרוֹ (או סיסרו, או ציסרו? מה זה משנה בעצם – Cicero) באחד מנאומיו בסנט הרומי. אמר וצדק. מאז אותה שבת נוראית ביום 7 באוקטובר, התהלכתי בבית כמו זומבי ופרט לצריכת חדשות אשר רק גרמה לי לזעם, לתסכול אשר איני יודע אפילו כיצד להביעו במילים ולתחושת השפלה ההולכת וגוברת עם הזמן, לא ממש תפקדתי. אך לאחר שבועיים החלטתי לנסות ולשוב לשגרה עד כמה שהדבר ניתן (ממש לא ניתן). כחלק מהליך החזרה לשפיות, בחרתי לקרוא את ספרו של יוסי סוכרי. גילוי נאות: תמיד הייתה לי חיבה לנושאים הקשורים להיסטוריה יהודית ומכמה מחנות הריכוז וההשמדה בהם ביקרתי באירופה, ברגן בלזן זכה להיות הראשון.

סוכרי מביא בספרו את סיפרה של יהדות לוב בשנים הקשות של מלחמת העולם השנייה והוא עושה זאת דרך סיפורה של משפחת חג'ג' ובעקר דרך סיפורה של סילבנה, בת המשפחה.

הסיפור מתחיל בשנת 1941 אז ניגפים הבריטים בפני הצבא הגרמני המשתלט על לוב בסיועם של בני בריתם האיטלקים. סילבנה, בת למשפחה אמידה בתחילת שנות ה-20 לחייה, בחורה בשיא פריחתה הנהנית מיופיים של החיים ורוקמת תכניות על אהבה כפי שעושה כל צעירה בת גילה, אלא שאז הכל מתחיל להתפרק.

ממעמד חברתי מכובד נשלחת המשפחה כחבורת פליטים מבנגאזי לטריפולי, משם היא יוצאת במסע ימי לאיטליה, נכלאת בטירה על הר מושלג ומשם אל אדמת גרמניה אל מחנה ברגן בלזן הנורא.

בפרק האחרון מתוך ארבעה, מסופר על השהייה בברגן בלזן שם מתחוורת עוצמתה של השואה ומכה בכולם. סוכרי הצליח להחזיר לי המראות מאותו ביקור שלי במחנה שהוא היום די סטרילי יש לומר, אך ריח המוות עדין עומד באוויר.

הסיפור מעניין וסוכרי מיטיב לתאר את הדמויות, את הקשרים ביניהן, את המחויבות המשפחתית אותה חשה סילבנה לכל אורך הסיפור וגם את הדילמות המוסריות אתן עליה להתמודד במשך המסע אך בעקר בזמן השהות במחנה.

במשך כל הסיפור משלב סוכרי ביטויים בשפות זרות: אנגלית, ערבית, איטלקית וגרמנית. אין ספק כי אם עושים זאת במינון הנכון, יש בכך כדי להוסיף לסיפור אך כאן חרג לדעתי סוכרי בהרבה מן המינון הרצוי ומכיוון שאיני דובר ערבית, איטלקית וגרמנית, הצורך לקרוא בתחתית העמוד בכל פעם שביטוי באחת משפות אלו הופיע, הפך לי למטרד של ממש.
פרט לכך, הספר בהחלט שווה קריאה.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על בנגאזי-ברגן־בלזן