ביקורת ספרותית על תפוס ת'יהודי! מאת טוביה טננבום
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 18 בספטמבר, 2014
ע"י אורי רעננה


מרוב שדברו בעד הספר ונגדו, הופתעתי לטובה.
הספר מעודן, חושף אמת ודברים מפתיעים בשם אומרם, והחשוב מכל ,אינו עושה חשבון לשום צד.
אתחיל מזה שחשבתי שהספר יכיל: הצגת הצד השמאלי בצורה נלעגת, אולי קיטוע של הדברים על ידי השואל/ המתייר בארץ ובשטחי האוטונומיה, אולי אפילו חוסר שיטתיות בכתיבה ובהצגת הנושאים.
והופתעתי.
אם הייתי צריך לסכם אותו, הרי יש המון מטורללים במדינה, חלקם תמהוניים לשם רווחים, כמו הרב המקובל בצרי, חלקם מאידאולוגיה כמו חלק מהמתנחלים, והרבה מאוד מה שמוגדר ביהדות "רשעים לתאבון".
המסקנה הכי קשה מהקריאה היא כי אנו נתונים להפצצה בלתי פוסקת של תעמולה, עיוות עובדות, והעיקר חוסר ידע מלא ומעמיק על נושא השיחה, או הרצאת הדברים, על ידי הדוברים עצמם.
בכמה מקומות עולה הטיה שמקורה בזדון.
ועכשיו מעט לתוכנו של הספר. טוביה מופיע כאן כעיתונאי גרמני שבא לראיין צדדים שונים של הסיכסוך הישראלי פלסטינאי. הוא מתייר בדילוגים בין הצד הישראלי והפלסטינאי משוחח עם אנשים באקראי ובצורה יזומה.
ההתחלה היא אצל המתנחלים בחברון.
בכלל חברון, מוצגת אצלו בצורה הפוכה. המסכנות, הצפיפות והאשפה נמצאים דווקא אצל המתנחלים.ההצגה של "מתנחלי בית שמש" אינה מראה קיצוניות פחותה.
הדבר הבולט בסיקור שלו היא כמות אירגוני הסיוע המערביים לפלסטינאים. בכלל התחושה היא כי ניתן היה לעשות יותר בכסף שנשפך ( ראו בעיתונים בהמשך מה שיקרה בסיוע לעזה אחרי "צוק איתן".
בכלל, בתעמולה הפלסטינאית ,יש אימוץ של הנרטיב כי ישו היה פלסטינאי. נכון כי האוכלוסיה הנוצרית בשטחים קטנה מ 20% ל..2.5%, אבל זה בגלל הכיבוש.
ואלי הדבר החמור יותר הוא הנבערות של התועמלנים היהודים הישראלים.
אם חלק מהם פשוט מציג "עובדות" כאמת מוחלטת , במיוחד ההשוואות לכיבוש, שעושה משפחת שפירא ( יונתן ואחיו איתמר), אפילו במקום כמו "יד ושם".
שיא הספר לדעתי הוא במפגש עם פרופסורים מאוניברסיטת תל אביב, כשאחת מהם מוצגת כחוקרת דתות וכתות , ובמיוחד המתנחלים הקיצוניים. אותה גברת טוענת שאין צורך להכיר וללמוד את התנך, מספיק מה שכותבים המבקרים עליו ועל הקבוצות שאותם היא חוקרת!!.
דווקא הראיון עם גדעון לוי, מציג עמדה ברורה שמצביעה כי מה שארע ב"צוק איתן" היה צפוי.
ועם הכל תאמרו בסדר הוא חד צדדי. הרי לפניכם שער עשרים ושלושה על אבו גוש, שאומר אפשר גם אחרת.
הספר כתוב היטב בחדות ואירוניה, לעתים דקה ולעיתים עבה יותר.
אני חושב כי הספר חובה לכל בעל עמדה, כדי שיוכל לחדד את תובנותיו.
6 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אריאל (לפני 4 שנים)
מומרים לתיאבון, לא רשעים.
הגשתי עבודת גמר על הנושא - קשה להתווכח איתי...
אבל בסך הכל מסכים איתך.
שונרא החתול (לפני 4 שנים)
נראה לי שביקורת על הספר הזה נורא תלויה בעמדה הפוליטית של המבקר.
(לפני 4 שנים)
התובנה שהעלת בסכום היא החשובה מכל. יש נטיה להסתפק במידע חלקי ולהגיע למסקנות על פיו.
כאשר אין אפשרות להשיג מידע כולל אז אין ברירה.
כשיש צורך להתיחס/לפעול פועלים על פי המידע החלקי הידוע.
אך כאשר ישנה אפשרות להשיג מידע ומתוך עצלות או מתוך חשש שהמידע עלול לפגוע בעמדה שאדם גיבש, אינו מוכן לקבל את המידע זו עוולות,
לפני מלחמת יום הכיפורים היו העובדות מונחות לפני ההנהגה, הם לא פעלו על פי העובדות. לדעתי בנושא המנהרות בצוק איתן היה מחדל. ידעו ולא עשו מספיק. כשר ביטחון מודיע שתוך יומיים העינין גמור זה ולוקח כשבועיים זה חמור!



6 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ