ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 16 בספטמבר, 2014
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
כדי לכתוב ספר מתח ראוי לשמו יש צורך ביותר מטוויית עלילה מעניינת ושיבוץ רמזים לפיתרון בדרך מספיק מתוחכמת כדי שהקורא לא ינחש את הפיתרון אך כשזה יתבהר לו הוא יכה במצחו ויגיד "איזה אידיוט אני...זה היה מונח לפני כל הזמן!!!" אלה תכונות הכרחיות לסיפור מתח ראוי לשמו, אך לא מספיקות. באופן כלשהו התעלומה צריכה לגעת בקורא - צריך להיות לו איכפת מה קרה לקורבנות. הוא צריך קצת לחשוש לגורל קורבנות עתידיים, וכמובן שהעלילה תראה אמינה ומתאימה למה שהוא - הקורא - חושב שיכול היה לקרות.
גלבריית - שהוא שם העט של רולינג - מצליח רק באופן חלקי לעשות את כל אלה. יש לו הראייה הקפדנית של פרטים שונים, המרכיבים את הפסיפס של הסיפור. הראייה החדה והצינית הזו - עליה התענגתי ב"כסא פנוי" - מבצבצת בתאורים שונים המשלימים את העלילה, אבל עלילת מתח דורשת פחות מילוי ויותר חידוד, נראה לי. הכתיבה טובה, אבל הדמויות לא מעניינות ולא גורמות אהדה. דמות הבלש הפרטי בעל השם הבלתי אפשרי (קורמוראן? בחייך...) עם ילדות קשה, עבר צבאי מהולל כולל פציעה במלחמה והווה של אהבה נכזבת ועודף משקל, אינו משכנע או גורם הזדהות. דמויות הידוענים נראות מורכבות מתאורי רכילות בעיתונות הצהובה, אימוץ ילדים, דרי רחוב, עשירים ועניים... והסיפור מספיק מופרך כדי לא להגיע לסוף הספר באנחת סיפוק, אלא במין "טוב, נו..." כזה.
הספר אינו גרוע אבל - לפחות בינתיים - לא תהה תפארתה של רולינג על הז'אנר הזה. וחבל. ציפיתי לספר שיוכיח לי את גיוונה ורב-תחומיותה של רולינג. אבל - כמו שאמרה אפרתי "ספרות מתח היא דבר רציני ולא כל אחד יכול לכתוב אותה" ואם היא לא אמרה את זה - זה מה שהיא היתה צריכה לומר.
30 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
יפה אמרת.
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, זה שאין לנקוב בשמו!
אכזבה היא תמיד פונקציה של ציפיות. מתאכזבים כשהציפייה גבוהה מהתוצאה. וגם זה סוג של מחמאה לסופר/ת...
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
גם אני התאכזבתי ממנו.
ביקורת טובה מאוד. |
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה תמיד אוהב אותו!
על השבח ועל האיחולים הנלבבים לשנה טובה. איחול שחוזר אליך!
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, שונרא החתול!
הלואי שהיה מגיע לי להימנות על המרתונסטים. בעניין הקריטריונים - אני מסכימה לדעתו של אלון. הקריטריון העיקרי לספר מתח מוצלח הוא שהוא קודם כל ספר טוב באופן כללי. הרבה יותר קשה ליישם את זה בספרות מתח מאשר בפרוזה רגילה.
|
|
|
שונרא החתול
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
לדעתי צריך לחלק את קוראי ספרות המתח לשתי קבוצות: מרתוניסטים וכל היתר.
עבור מרתונוסיטים דוגמתך ודוגמת אפרתי, אלון, נצחיה וכל מי שקרא מלנת'לפים ספרי מתח, הפרמטרים לבחינת ספר מתח הם רבים יותר, מפותחים יותר ומתקדמים יותר מאשר עבור היתר, שאני בתוכם.
אני, בכל מקרה, לא רואה את עצמי מתקרבת לרולינג או לגולבריית. |
|
|
תמיד אוהב אותו
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
רציתי לשבח את הביקורת.
ולאחל לך שנה טובה וחתימה טובה |
|
|
אפרתי
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
ז'פריסו הוא נפלא!!! סופר נהדר שכותב ספרי מתח נהדרים. בראש ובראשונה הוא סופר משובח
במיוחד וקיץ קטלני הוא יצירת מופת בעיני.
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, אפרתי!
אני קונה את מה שאת אומרת על ספר מתח ומקור משיכתו. ובנוסף אני צריכה "עוד משהו". אני אוהבת חלק מהסופרים הסקנדינבים ואוהבת מאד את ז'אפריסו, לדוגמה.
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, אלון!
אתה צודק - דווקא מפני ש"סתם" ספר מתח אינו מלהיב (אותי) יותר צפיתי מרולינג שהספר שלה יהיה אחר. וגם אותי פחות מעניין מי רצח, יותר ה"למה". ולגבי נסבו - גם פה אני מסכימה. תכננתי להשתמש בו כדוגמה לאיך כן בונים עלילה וגיבור בלתי נשכחים.
|
|
|
אפרתי
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
בהארי הולה אין יבשושיות, אכן. אבל בתוך עמו היבשושי הוא יושב. נפשית אני הרבה יותר קרובה
לתרבות האמריקאית והאנגלית מאשר לנורווגית. ולכן יש דברים מוזרים בעיני. זה שנסבו מוכשר כמו שד, אמרתי, אבל את הסנדינביים אני לא מחבבת במיוחד.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
כל מה שאני יכול להגיד זה שלקח להארי הולה כמה ספרים להגיע אליי. אבל כשהוא הגיע, הוא נשאר. אין בו שום דבר יבשושי.
|
|
|
אפרתי
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
יש אכן סופרים ספורים שגורמים לי לטפוח על מצחי, אחרת מצחי כבר היה שטוח לגמרי וגם לא
הייתי נצרכת לבוטוקס באופן קבוע... (סתם, סתם...) אבל באמת, בשבילי יש כמה מדדים שעושים ספר מתח משובח: כתיבה מבריקה, תעלומה, שבה לא אדע בעמוד השני מי הרוצח, פחד בשיפולי הבטן, אי יכולת להניח מהיד, דמויות שעושות לי משהו (הסקנדינביים האלה, לא ממש אהובים עלי) וסופר חכם חכם.
אני מתגעגעת לסופרי המתח המשובחים של פעם. אלון, יו נסבו מבריק מבריק ומפתיע באמת, אבל הדמויות שלו, אפעס, עם השמות הנורדיים וההתנהגות היבשושית, לא לופתים לי את הלב. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
"התקנון לבנית ספרי מתח" שאת מדברת עליו היה נכון עד לפני כמה שנים.
עכשיו זה כבר לא מספיק, האגתה כריסטי הזה. החיך הספרותי של מיטב הקוראים התעדן ונעשה אנין יותר, שלא לומר איסטניסטי, ואנחנו כבר לא מסתפקים בספרי המתח המחוממים במיקרוגל, גם אם יש בהם פרטים, דמויות, עלילה - לכאורה כל מה "שצריך". כדי לכתוב ספר מתח צריך לדעת לעשות ספרות טובה, חוץ מלבנות דמויות טובות, להשתמש בתיאורים מעניינים, לבנות עלילה לא שגרתית יש צורך להפיח את העניין הזה, הניצוץ, שהופך משהו בינוני וקצת תפל למעדן אמיתי. הפשעים המצמררים הופכים, בצדק, להיות משניים בדבר הזה שנקרא "מתח", ובאופן אישי בדרך כלל פחות מעניין אותי ה"מי רצח", אלא כמה הספר הזה מחזיק אותי. יו נסבו למשל עושה את זה פנטסטי, לפחות עבורי.
|
30 הקוראים שאהבו את הביקורת
