ביקורת ספרותית על אם לא עכשיו, אימתי? (כריכה רכה) מאת פרימו לוי
ספר מעולה

---

זהו ספרו הראשון של פרימו לוי שאני קוראת ובו מצאתי יהודים גלותיים מסוג אחר. אולי זה הסוג שבנה את המדינה.

השנים הן 1943 - 1945, עד כמה חודשים לאחר מלחמת העולם. מדובר על יהודים שחלקם ערק מהצבא האדום, כמו הדמות הראשית - מנדל, חלקם ברחו ממחנות הריכוז או הגטאות, שחיים בשטחים הפתוחים, יערות וביצות ואם צריך גונבים ואם צריך הורגים. מה שמאפיין אותם זו אהבת החופש הבלתי מתפשרת, והם אכן חיים בסוג של חופש כשהם צועדים קילומטרים תוך הסתר, לפעמים מתחברים לקבוצות פרטיזנים ושוב נפרדים (הפולנים מקבלים אותם אך לא בלי חשדנות). מין קבוצה אורגנית שכזאת. בראש הקבוצה עומד בחור בשם גדלה (גדליהו), מין בחור עליז ועם זאת מנהיג ללא עוררין. הוא עצמו נוטה להיעלם מפעם לפעם, זקוק לחופש משלו. הנהדר הוא שהחבורה הזאת צועדת בראש מורם ואם מציקים לה היא מיד נוקמת. אנשיה לא כנועים וקצת מסכנים כאנשי העיירות במזרח ארופה וודאי לא כמו כל אחינו שנכלאו ונרצחו. הם גאים וחופשיים בתוך עולם מלא אוייבים, ועם זאת אין בהם שחצנות יודעת כל כמונו בארץ. החבורה הזאת חמושה בנשק שקיבלה או סחבה מפה ומשם ופרימו לוי נותן לנו להבין שאין אנשיה שייכים לארגון כלשהו או מקבלים פקודות ממישהו. השליחות שלהם היא להרוג נאצים בכל מקרה ובכל צורה, ולתת כתף למי שזקוק לעזרה.

פרימו לוי המציא את הדמויות שבספר אך הוא כותב שכל הפרשות והארועים נשענים על מקרים אמיתיים שקרו אולי לא בסדר הקיים בספר.

» ביקורות נוספות של אלזה
» ביקורות נוספות על אם לא עכשיו, אימתי? (כריכה רכה)