ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 18 בינואר, 2011
ע"י מורי
ע"י מורי
יש הטוענים שספרו זה של פרימו לוי הוא סיפורו האישי שלאחר בריחתו ממחנה הריכוז ועד לשיבתו לאיטליה. כך או כך, לוי רקח כאן סיפור שאין לו ולו נפילת מתח אחת לכל אורכו.
ומהו סיפור זה? סיפור זה עוסק בפרטיזנים, ליתר דיוק, פרטיזנים יהודים, רוסים בעיקר. והזמן? הזמן הוא שנתיים לפני סיום מלחמת העולם השניה. המיקום הוא אי שם בין רוסיה לפולין.
מנדל, שען הכפר במקצועו וכרגע נעדר של הצבא האדם, פוגש את ליאוניד הצעיר ממנו כמעט בעשר שנים, בן עשרים, אף הוא נעדר ממשהו, מנהל חשבונות מהעיר הגדולה, איש צבא אף הוא. שניהם יהודים. הקשר בין השניים הוא מכורח המציאות, מציאות של השרדות, של לחימה, של בריחה. ליאוניד שתקן, אינו מרבה במילים, לא מספר ממה הוא בדיוק בורח ומהיכן נעדר. מנדל אינו מצליח להוציא ממנו את סיפורו. שניהם מתחברים ביניהם ומכאן הם מתחברים לקבוצות כאלה ואחרות של פרטיזנים יהודים. ימיהם עוברים עם קבוצותיהם המשתנות בהתנכלות לגרמנים, בסיוע לקבוצות אחרות של פרטיזנים, בהשרדות. למרות הלוחמה הכמעט מתמדת, הבריחה מאויבים מכל סוג ומין, יהיו אלה הפולנים, האוקראינים, הגרמנים וסתם בעלי חוות, עיקר הספר סובב סביב המתרחש בתוך הקבוצה.
חמש נשים בקבוצה, כשהשאר גברים מגיל 17 עד גיל שלושים ומשהו. נוצרות ידידויות, אהבות, יריבויות, קנאה וכל מה שקיים בספקטרום הרגשות בימי שלום שלווים. אבל הקבוצה, המונה לקראת סופה רק 35 ראש, נשארת מאוחדת עד ללידת הילד האחד הנולד לקבוצה חודשיים לאחר סיום המלחמה.
ספור השרדות זה הוא גם סיפור השרדות של קבוצה יהודית בתוך קבוצות פרטיזנים לא יהודיות, השרדות מול הקור הנוראי ביערות פולין, מול הרעב, מול הצורך ללכת עשרות קילומטרים מדי לילה, לשבת שבועות ללא מעש ולהמתין לפקודות עלומות בקרב קבוצות גדולות יותר, אותן הם פוגשים מדי פעם וכך הלאה. החשש המקנן בלב חברי הקבוצה הוא מהיום שלאחר סיום המלחמה, ביום בו יבינו שאין לאן לחזור, אין משפחות, אין בתים ואין למעשה מולדת שתקבל אותם הן כיהודים והן כרוסים בעת ובעונה אחת.
פרימו לוי יודע לכתוב. הכתיבה זורמת ללא מאמץ, אין נפילות מתח והספר נקרא בשקיקה. עוד ספר חובה של לוי.
4 קוראים אהבו את הביקורת
4 הקוראים שאהבו את הביקורת
