ביקורת ספרותית על אלים אמריקאים מאת ניל גיימן
ספר מעולה

---

לא צריך בימינו ליטול כדורי LSD, כשיש את ניל גיימן שיכניס אתכם להזייה צבעונית וקוסמית, כפי שהוא עשה בספר הזה. שם הספר הוא בומבסטי - 'אלים אמריקאים', אבל העלילה היא מאד ארצית, מעין שילוב של "הזר" (רק שהפעם הגיבור מתחיל את סיפורו כשהוא יוצא מן הכלא...) עם מותחן פשע בן-זמננו, כשברקע ישנה פרשיית רצח והיעלמות נוסח שרלוק הולמס. בתיבול יכולת הסיפור המדהימה של גיימן ובקיאותו הלא פחות ממדהימה בתיאולוגיה, מיתולוגיה, פנטזיה, היסטוריה וכו', נוצרה כאן יצירה שסטיבן קינג היה מת להגיע לקרסוליה, מבחינת עמקות, הקפת-כל ונגיעה בשורשי האנושיות והיקום. קינג ניסה לעשות משהו דומה לכך במגדל האפל, אבל היה חסר את הטאצ' הבקיאותי של גיימן. ועדיין - התחושה במהלך הקריאה היא כשל הליכה בתוך הזייה, שזה הישג כתיבה מדהים כשלעצמו, וזו כנראה גם הייתה כוונתו של גיימן.
מי שלא נהנה מהיצירה הזאת (והיו בספר קטעים מגעילים ולא ראויים שמצדיקים תגובה שכזאת), ייתכן שלא הבין את חד-פעמיות הספר שלפניו, ואת מוסר ההשכל הגדול שלו: "כולנו עבדים אפילו שיש לנו כזה כאילו..." והעבודה הזרה של בעל-פעור, לא שונה בהרבה מהעבודה הזרה של הטכנולוגיה...
ללא ספק, ספר שאני עוד אחזור אליו כדי לסגור פינות.

ציטוט נבחר מהספר:
"הדרך הטובה ביותר לתאר סיפור היא לספר אותו. אתם מבינים? הדרך שבה אדם מתאר סיפור לעצמו או לעולם היא בכך שהוא מספר אותו. זה תעלול של שיווי משקל וזה חלום. ככל שהמפה מדויקת, כך היא דומה לשטח. המפה המדויקת ביותר שתיתכן היא השטח עצמו, וכך תהיה מדויקת לחלוטין וחסרת תועלת לחלוטין. הסיפור הוא המפה שהיא השטח. עליכם לזכור זאת." (עמוד 467)

» ביקורות נוספות של אבק ספרים
» ביקורות נוספות על אלים אמריקאים