ביקורת ספרותית על אלים אמריקאים מאת ניל גיימן
בזבוז של זמן

---

הופתעתי מאוד, גיימן האהוב עליי, השנון, המצחיק, הציני והמבריק, טווה אגדת פנטזיה ויצא לו הזוי לא במובן החיובי של המילה.
סיפור המסגרת על בחור בשם צל המשתחרר מהכלא לאחר שלוש שריצה ומכאן והלאה טראגדיות ודברים תמוהים ואבסטרקטים קורים לו, מסביב לו דמויות שלקוחות מכול אגדה מיתוס או חלום ומשולבים ביחד איתו לסיפור מוזר ומנותק מהמציאות לחלוטין, למרות שזה סיפור פנטזיה אורבנית שקוראת במציאות והווה שלנו.
כמה שניסתי והשתדלתי, התאמצתי והזעתי, והעלית מהאוב מחשבות על ספריו האחרים שמאוד נהנתי, לא יכולתי לסיים את הספר, הגעתי עד 70 אחוז מהספר, ממש כמעט עד הסוף, וזהו הרמתי ידיים, עם כול הכבוד לכבוד אבל יש גבול לשגעת הזו.
התחושה היא שגיימן כתב את הספר ושכח שבעולם לא חיים רק אמריקאים, כול הניואנסים הקטנים וכול בין השורות של הסיפור מכוון לשם, אם לא נולדת אמריקאי מאוד קשה להבין ולהתחבר להווי ולמהות של הסיפור.
הדמות הראשית לא מזמינה, קרה ומרוחקת, הדמויות ההזויות שנקראות אלים, וכול הדמויות העל טבעיות, אינן מענינות ועמוקות, ממש דמויות קרטון ותו לא.
גיימן ניסה להעביר ביקורת על תרבות המערב בדמות אלים, ישנים וחדשים להם כביכול אנו סוגדים או סגדנו, ועל ניוונה של אמריקה, אך לא נוצרה אצלי שום הבנה או הזדהות עם הביקורת הנוקבת שמסתתרת מתחת לפני השטח שהסופר החביא.
גיימן ניסה להיות עילאי ומיוחד ויצא לו בילבול ושעמום אחד שלם.
ניסיון למוזר ויחודי ויצא לו סלט וביצה שבורה.
רק שתבינו שאני חשבתי, או קיי אני חייבת לסיים אולי בסוף טמונה ההפתעה והגילוי שידהימו אותי, אבל זה לא שווה מכיוון שגם הדרך לסוף חשובה.
היה חסר לי ההומור השחור שלו והקלילות ההזויה המשעשעת.
אכזבה גדולה כגודל הציפיות, אך אני לא אוותר על גיימן, נהנתי מספרים אחרים שלו ואמשיך לפרגן לו.

» ביקורות נוספות של קלינסטי
» ביקורות נוספות על אלים אמריקאים