ביקורת ספרותית על אלים אמריקאים מאת ניל גיימן
ספר מעולה

---

אני חובב הגזמות, אמרות פופוליסטיות ובומבסטיוּת באופן כללי. אבל אני חושב שלא אגזים ולא אעריך יתר על המידה את המצב כשאומר שניל גיימן עושה לספרות העולמית את מה שהסאגות הנורדיות והומרוס עשו לה לפני שנים רבות.
Seriously.
הספר מתחיל בכלא ומגולל את קורותיו של צל, דמות שלמרבה ההפתעה הצלחתי להתחבר אליה בנקל. צל חובר לוודנסדיי (יום רביעי באנגלית, משמעותה של המילה היא "יומו של אודין"- האל הראשי בפנתאון המיתולוגיה הנרודית, אחראי על התבונה, הלוחמה, הקסם ושאר ירקות ויקינגיים בטבעם). וכן, כבר התקציר בכריכה האחרוית מגלה לנו שזהו אודין בכבודו ובעצמו. הספר התגלגל אלי בתקופה שבה המיתולוגיה הנורדית ותרבות ארצות סקנדינביה היוו השראה גדולה בחיי, וגמעתי את הספר בשקיקה תוך חמישה ימים- אבל לא רק במיתולוגיה זו נוגע הספר. בין פרק עלילתי אחד למשנהו, משולבים פרקים שהם מעין "סרטים קצרים" של אלים ודמויות מיתולוגיות שונות ואיך הם הסתדרו עם המעבר מארצות מוצאן לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות... פרק שזכור לי במיוחד (קראתי את הספר לפני שנתיים) היה הפרק על הג'ין (שד מהמיתולוגיה המוסלמית) שעובד בתור נהג מונית. סצינה מאוד... גראפית.
הטוויסט העלילתי, שנתקלתי בו, באופן אירוני, באמצע שיעור תנ"ך כמעט גרם ללסת שלי לחבוט בשולחן.

פנטזיה אפילה, לא נורמלית, לא נוסחתית, בלתי רגילה, כתובה בצורה מופלאה ומומלצת לכל מי שחובב את אותה המצאה אנושית גאונית שנקראת שפה- בלי קשר להיכרות שיש לכם עם מיתולוגיה.

בהחלט מסוג הספרים האלה שמשאירים חלל ריק בגלל הידיעה שפשוט לא יהיה משהו שיתעלה מעל זה. אף פעם.

...בדיוק כמו דעיכתם של האלים.

» ביקורות נוספות של הסמוראי האחרון
» ביקורות נוספות על אלים אמריקאים