• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
בן החמאס

בן החמאס

מאת מסעב חסן יוסף

הביקורת של

תמונה של
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
3.0
בן החמאס

בן החמאס

מאת מסעב חסן יוסף

הביקורת של

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
תמונה של
הוצאה לאור:מודן
שנת הוצאה:2010
קטגוריה:סיפורי חיים
הקודמת
michal_84
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 14 שנים

“ספר טוב מאוד. ומעבר לזה שהוא ספר טוב, הוא גם נותן לקורא (ובעיקר לקורא הישראלי) נקודת מבט מאוד מעניינ”

23/85
ביקורות על בן החמאס
הבאה
Durden
לפני 11 שנים

“סיפור מדהים על אדם שעבר בתקופת חייו הקצרה אירועים שרובנו לא נעבור בחיים שלמים מבנו בכורו של אחד ממק”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 11 שנים•1 דקות קריאה

מסעד חסן יוסף הוא "הנסיך הירוק" שחצה את הקווים ממרכז החמאס היישר לשת"פ עם השב"כ.
מעניין. שופך אור על דרך פעילות השב"כ והפעלת משתפי הפעולה.
קצת "סיפורים מן השטח"
קצת פיגועים שסוכלו ואיך בסיוע הנסיך.
החצי הראשון טוב יותר - יש קטעים מרתקים. יש מעניינים.
החצי השני - חוזר על עצמו.
מבן החמאס ציפיתי ליותר. אחרי צפייה בסרט "הנסיך הירוק" - הספר טוב. הסרט טוב יותר.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של אספנית נוסטלגיה
אספנית נוסטלגיה
תמונה של זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו
תמונה של שונרא החתול
שונרא החתול
תמונה של לי יניני
לי יניני
5קוראים|גיל ממוצע73|60%נשים

על המבקר

תמונה של

ותיק
חבר מזה 12 שנים
77 ביקורות•1 נבחרות•1,155 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של
ותיק
חבר באתר מזה 12 שנים
ביקורות77
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבל1,155
דירוג ממוצע3.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית20ספרות מתורגמת15מתח ריגול והרפתקאות8

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של

ואלקירי

ואלקירי

דני אורבך

מבצע ואלקירי
תאריך היעד שנקבע: 20 ביולי 1944
המטרה: התנקשות בא' היטלר ועצירת שילטון הטירוף. פירוק האס אס מנשקו ועצירת תהליך הטירוף - ההשמדה, מעשי הזוועות והקטל, הליך הכיבוש והרס המדינות והאוכלוסיות - בראשותו. תפיסת השלטון על גרמניה ועצירת השלטון הנאצי - שחרור וייצוב מה שעוד נותר ממדינת האימה.
היוזמה וביצוע המשימה ע"י שלושה מורדים-מתקוממים אשר הם לא פחות מקצינים בכירים בוורמאכט: הגנרל-האוברסט שנק פון שטאופנבר, מפקד כוחות היבשה של הוורמאכט הגנרל פרידריך אולבריכט והגנרל פון טרסקו. לאחר הכנות רבות יצא מבצע העשרים ביולי לדרך ביולי 1944, אך נכשל.
סיפור הפרשה ההיסטורית - בה הייאוש ותובנת הנורא שהובילו להתלכדות ולמרד הקצינים, שרטוט ובישול המבצע, וסופו הכושל - בספר התיעודי המרתק, החשוב והמומלץ הזה של דני אורבך.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•
לב משוריין

לב משוריין

יו נסבו

יו נסבו במיטבו - בספר המשך ל"איש השלג" - שומר על הרמה, על הסגנון, על הפורמט, עם טוויסטים מסויימים.
"מצולק בנפשו וחבול בגופו" - פורש וחוזר הולה כנגד רצונו ומעולל סיומת מגניבה++ ל"איש השלג". - .
סיפור חכם. גם רגיש גם כואב גם מפותל ועקלקל ומסוכן ושנון - אין בו רגעי הפוגה מתחילתו עד סופו המבריק - אולי הטוב בסדרה! (כשכבודם של 'אדום החזה' ו'נמסיס' לחלוטין במקומם נשאר כמעולים, אך אפשר עתה גם לקבוע - הם בוסריים בדרך).

לפני 8 שנים•
★★★★★
•
מאחורי עיניה

מאחורי עיניה

שרה פינבורו

כשסיפור מתח (בעל פוטנציאל טוב) פוגש פנטזיה - משהו משתבש.
לבטח כאן.
מדובר במותחן שהתחיל טוב, ארבע דמויות מובילות מסובכות גם מסתבכות, כשאת הסיפור כולו מביאות שתיים מן הדמויות בדרך של יומנים משתלבים.
הסיפור מחזיק טוב נמתח ומתפתל עד שנכנסים רמזי ונגיעות פנטזיה.
בשלוש הרבעים הראשונים - הרמזים והנגיעות - משתלבים כך או אחרת ונסבלים.
ברבע האחרון - הפנטזיה משתלטת על הסיפור ועל הדרך לפתרון (זה מצדו מפתיע ומבריק יש לומר אך חסר כל היגיון!
ללא כל ספק ניתן היה לייצר פתרון ריאלי ואיכותי ומתעכל טוב יותר (במידת הריאלייה וההיגיון המ השכיחים בסיפורי המתח).
בבחינת תפסת מרובה - לא תפסת.
פוטנציאל מפוספס.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•
שיעור לילי

שיעור לילי

לי צ'יילד

להערכתי, המותחן האחרון של צ'יילד הוא גם הטוב בספריו!
הוא מחזיק פרשה מסועפת לפתרון משנת 1996 והסיפור מרגיש אקטואלי מתמיד,
נתון שמוביל למחשבה שמא הסופר הושפע בעת כתיבת ספרו האחרון הזה דווקא מתרחישי השנים הספורות האחרונות
והלביש חלקי נתונים על מותחן שמתרחש בשנת 1996.
בשורה התחתונה - טוב מאוד - כבר ציינתי.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•
בלתי שביר

בלתי שביר

לורה הילנברנד

מה הייתם לוקחים אתכם לאי בודד, נגיד שאתם - ימאי ספינת הצי האמריקני בימי מלחה"ע השנייה, יוצאים למשימה וספינתכם נפגעת ושוקעת למצולות אך רגע לפני כן, ניצלתם ווהגעתם לאי בודד. או יותר טוב - נגיד אתם איש צוות אוויר, טייס, מפציץ בחיל האוויר האמריקני. מלחה"ע השנייה - 1943 ארה"ב מצטרפת ללחימה (מאוחר מדיי) אתם על משימות הפצצה, מטוסכם הופל. אך אתם ניצלתם, צנחתם, סירת גומי קטנה והגעתם לאי בודד.. התשברו? אולי לא אם תקחו את "בלתי שביר" - אז, רגע לפני היציאה לשייט, ההזנקה לאויר - שימו אותו על כסא המפלט.
נגיד אתם אצן מקצועי.. אז מה תקחו? - טוב, הבנתם. קיראו אותו היכן שתחפצו - גם בטיסה אזרחית רגילה, הולך.

סיפורו המותח של לואי, בחור אמריקני ממוצא איטלקי - נער-פרא-אדם בעברו, שידע לתעל את האנרגיות בהמשך חייו אל העולם התחרותי-ספורטיבי ואתגרי כאצן אולימפי.
לואי - בחייו הצבאיים - טייס. איש צוות מפציצי אוויר, בחיל האוויר האמריקני. בחיי ה"אזרחות" אצן תחרותי, אתגרי, בדרך לכיבוש פסגה אחרי פסגה. 1943 וארה"ב מצטרפת ללחימה. שורת הפצצות. חיי הריצה התחרותית של לואי נקטעים, לטובת משימות הפצצה. לא יודע מה הוא לקח לו כציוד לאי בודד אך מטוסו נפגע מעל האוקיינוס. לואי ונווטו נוטשים את המטוס, צונחים לים, מטלטלים אל ימים של השרדות לא אנושית, לאי הבודד - לשלווה על אי בודד לא הגיעו. האם טייס מפציץ שיוצא למשימות, בעצם היותו בחור תחרותי מאוד שעוסק ב"אזרחות" בריצה תחרותית ספורטיבית ומביא עצמו ביומיום לקצוות מנטליים ופיזיים - האם כל אלו יכינו אותו למשימת השרדות אמתית. על חייו בתנאים קשים, מאתגרים ומפתיעים - האם יישבר או שמא יתגבר - על אי בודד, או בהתמודדות מול תנאים בלתי אנושיים על סירה מיטלטלת ובשבי.

סיפור השרדות מרתק ומותח, התמודדות באיתני הטבע בצורתם האכזרית, גם מול בני אנוש בצורתם האכזרית. בעל פוטנציאל רב.
מעורר ציפייה. א-ב-ל יש בו מן האכזבה, אמריקאי-קיטשי, כמו נכתב במטרה להפוך לתסריט...
כן, הוא טוב. הוא מומלץ. א-ב-ל למעשה עם סיפור כזה - אפשר הו כל כך הרבה יותר. וכל כך הרבה יותר עצמה ופחות קישטיות.
יכול לסחוף גם את הנערים שבחבורה לשעות של מתח והרפקאות כתובות, בימים החמים של חופשה.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•
שהיד

שהיד

דני בר

פיגוע ההתאבדות מתוכנן להתרחש בלב תל אביב. בלבה של עצרת למען השלום. המטרה - שהיד או שניים וכמה שיותר הרוגים לציונים.
בטן רכה.
בתוך מדינה מסוכסכת-מפולגת-עודה מחפשת עצמה.

ארגון טרור איסלמי. חברון-חלחול-מערה נסתרת בהרים.

הגורם האנושי מכאן והגורם האנושי מכאן.
מניעים לכאן ומניעים לכאן.
משתפים פעולה עם הוצאת הפיגוע לפועל. משתפים פעולה לסיכולו. המניעים האישיים והגורם האנושי במשחק הראשי.
אלה מול אלה מול אלה. את כולם מניע הגורם האנושי שבא מהבטן.

את עמוס מפעיל השב"כ המנוסה, המוכשר והכריזמטי שמושך בחוטי הסיכול.
את 'חליל הקסם' (מאותו הכפר) - שמסוכסך עם החיים וגוייס לשת"פ על ידי עמוס ומופעל על ידו, אולי גם כסוג של נקמה.
מופעלים נוספים שאותרו ונשלפו מתוך המניעים האישיים שלהם.
את ג'מיל (מאותו הכפר) המוכשר והאכזרי, הכריזמטי - שמסוכסך עם החיים ושמושך בחוטי הוצאת הפיגוע לפועל - החזון: שהיד.
את עדנאן - שמסוכסך עם החיים, פגוע וכועס - והצטרף אל ג'מיל במשימה במקרה שלו: נקמה.
ולא נפקד מקומן של הנשים המוסיפות מניעים. חן וחסד (על סוגיו), קולות וצבעים ואין רחמים.

שב"כ אחד שלוקח את המכלול, בניצוחו של עמוס, הזמן רץ - הפיגוע מתגלגל - משחק את המשחק בעבודת שתי וערב סביב השעון - הכול במלאכת מחשבת נקייה יותר או פחות, באמצעות שימוש במכלול הנתונים והגורם האנושי והשימוש בו - מרכיב מערך מודיעין. מידע זורם. פועל בפעילות דינמית ומתוחכמת -המטרה סיכול.

נשמע לכם בדיוני? תחשבו שוב.
פני השטח רוחשים - יום ולילה - המון ניסיונות הרבה סיכולים.
יש צלחות לאלה לעתים גם הצלחות לאלה.
משחק מלאכת מחשבת לפגיעה בבטן הרכה של אלה, גם של אלה, גם של אלה.

סיפור דינמי מאוד. מרתק. סיפור מתח טוב - לאלה שמכירים את העולם המסופר.
יכול לעשות קצת סדר אולי אף לטלטל - אצל אלה שלא מכירים את העולם המתואר - ובטוחים שיום בו מהדורות החדשות עוסקות בכלכלה ומשבר "בזק" ומחאת הנכים וחדשות חוץ - הוא יום שקט ולך תשבית הרוגע ותסביר להם שאין חיה כזו יום שקט (אז, דני בר, יפה באת להסביר להם שאין דבר כזה יום שקט, לא כאן. אולי שם כשמהדורות החדשות מתמקדות במזג האוויר [בעצם גם שם כבר לא]

ואי אפשר בלי הערה נוספת לפני סיום: למרות שמדובר בסיפור מתח-דרמה עלילתי חסרה הייתה לי אמירה אודות שתוף הפעולה של הארגון עם יחידות צה"ל אלו ואחרות בדרך, והתרומה שלהן בהשלמת המשימות.

לפני 8 שנים•
משבר

משבר

רובין קוק

איש לא אוהב להיקלע למשבר. משבר זה שובר.

כן, נכון - יש ויש. יש כח עליון ויש כח אדם.

אלה הנובעים מגורם חיצוני (כח עליון או כח טבע או כח האל או גם וגם - איש והשקפותיו) הבא ומכה ושובר לנו באחת את השגרה המבורכת או המוכרת, מערער ומטלטל בחוסר אונים - ומכאן צריך לאסוף שברים ולהתמודד וסוד גלוי הוא כי משברים לא פעם מרימים מנקודת מינוס שממנה נאספים וממריאים אל פלוס חדש וטוב, בדרך כמובן ישנו האילוץ לחוות את את הרגשות הקשים שנלווים לאותו המשבר. אולם -בניגוד מוחלט לאותם מצבי משבר שמכים לפתע ואינם בשליטה יכול האדם בכוח גאוותו העצמית. עושרו מבניית המותג שהוא (בצדק או שלא). החשיבות עצמית. חטא היוהרה - לפגוע. לשבור. להרוג. אף להקלע לשבר המשבר..

סיפור מרתק על משבר אליו נקלע בחשד לרשלנות רפואית, רופא ותיק, מפורסם מוערך ומצליח - שההצלחה הובילה אותו אל ביטחון עצמי נטול אחיזה במציאות, אל חטא היוהרה - אלה האפילו אצלו אף על שיקול הדעת הפשוט והבסיסי ביותר, על דבריי שבועת הרופא הבסיסיים ביותר - שמירת חיי אדם.

סביב מחדל רפואי חמור של רופא שהידע בידיו אולם כתוצאה מזלזול. אי קשב, חוסר רגישות ונטילת תפקיד כח הטבע או האל - כלפי חולה שנפטרה לשווא. התמודדות מול ועם תביעת רשלנות שהגיש האלמן שנותר המום וזועם. המשבר המקצועי והאישי שפוקדים את אותו הרופא, משבר אותו השיג ביושר תחת כותרת חטאי היוהרה שלו - סיפור הנוגע בדילמה מקצועית. מוסרית. חברתית. אישית. וכמה חלש יכול להיות האדם המוחלש אל מול המערכת, אל מול הגורם המקצועי - זו הצריכה להגן עליו, על חייו, להיות אנושית, קשובה - אך לעתים חוטאת בחטא היוהרה ולא מנסה אף לראות את שעומד (או במקרה זה שוכבת סובלת, כואבת וחסרת אונים למולה).

סיפור מרתק על התמודדות. על חולשה, החלשה והיחלשות.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•
ילדים מספרים על עצמם

ילדים מספרים על עצמם

חיים ולדר

להלן משימה:
שלב א: כתבו דו"ח קריאה על ספר שקראתם. שלבו בדו"ח סיפור קצר משלכם או לחילופין כתבו סיפור. סיפור שלכם אמיתי או בדוי – שלכם. אל תקפסטו מויקיפדיה, לא מדבורה עומר או גלילה רון-פדר או מאיר שלו.
תחשבו, תכננו סגננו, מה קודם מה אח"כ - תתבטאו בכתב. הפתעה: הגישו אותו בכתב יד, לא מוקלד. כן, עם כתבי היד המוזרים שלכם – אל תדאגו, אני אתמודד (פתאום אתם דואגים לי?) - בעיה שלי.
תכתבו, תתבטאו, חפשו את המילים, בנו את הסגנון. יש כמה כללים: בלי אימוג'ים גם לא כקישוט (בלי ציורי פרחים, בנות – יודע שאתן מחכות להזדמנות לתת לי פרח, ובכל זאת. כן, גם לא לבבות!). בלי סלנג. בלי שפת אינטרנט ובלי קיצורים? סבבה? 1, 2, 3, לעבודה..
היי, מה זה המבטים, רוצים דוגמא? גשו לספרייה תמצאו שם את "ילדים מספרים על עצמם" זוהי סדרה של חמישה ספרים, בחרו אחד. תקראו. תתרשמו. יודעים מה, גם אם אין לכם צורך בדוגמא, גשו לספרים "ילדים מספרים את עצמם", שם בתוך חמשת הספרים תמצאו הפתעה טובה – תחדרו אל עולם הילד והנער החרדי ותלמדו שבסופו של יום רב הדומה על השונה, ככה בפנים – מחשבות, חששות ופחדים, אבא, אמא, אחים, חברים, תשוקות, מאוויים. כן, הבגדים שונים, אולי גם מה שמעסיק, גם סגנון הדיבור ודרך הבילוי והביטוי ואולי כל החיים החברתיים, אבל ההצצה אל חייהם התמודדויות וקשיים, דילמות, מצבים פשוטים ומורכבים, סוגיות בחינוך – יהיה מסע מרתק. מבטיח. קראו עם צורך או בלי צורך ברעיונות למשימה שלעיל. ואגב, "ילדים מספרים על עצמם" יעניין ללא ספק גם את הקורא המבוגר בין אם קרוב הוא לעולם הילד והנוער בין אם לאו.
את הסיפורים בספר לא כתבו ילדים או נוער. הם נכתבו ע"י המחבר (הסופר) איש חינוך הקרוב לעולמם של אלה. והוא כותב את הילדים והנוער – מרתק ואמיתי. כן, יודעים מה? חשוב גם להורים.
מסע אנתרופולוגי? אם תרצו, לחלק מאיתנו, גם זה.

שלב ב במשימה: את הסיפור שתכתבו תראו להוריכם. זהו חלק חובה במשימה. דברו איתם עליו. על הסיפור שכתבתם הבדוי או האמיתי – דברו עליכם. על מה אתם מרגישים, מה עובר עליכם – עם ההורים. ואם אלה שהביאו אתכם לעולם תקועים מול המסכים, ואתם לא מצליחים לנתק אותם – תכריחו אותם! להביט בכם. להקשיב לכם – סיגרו להם את המסכים!! להורים. שיראו אתכם! וכל כך למה?
וואיי מה קרה לו, מה עכשיו המשימה הזאת, מאיפה צצה – לומדים כעת לבגרויות, ועזוב אותנו באמש'ך יא נודניק.. מאיפה באת עלינו עכשיו? אז ככה.. גם, בגלל זה..: ושיקראו גם ההורים:

עברו כשבועיים מימי החג שבו חלקכם (חלקכם!) לא יודעים לבלות בחברה בלי לדפוק קודם את הראש עם אלכוהול שיפתח ביניכם איזו פתיחות, וזה למה? כי אתם (חלקכם!) שקועים עמוק במסכים שלכם – ברשתות החברתיות, שם אתם כוכבים, אבל מה? אין לכם מושג איך לבלות זמן חופשי עם חברים. למה הדברים עלולים להוביל? שמעתם את סיפור הטביעה בכנרת? אז, זה אינו אלא סיפור המסגרת. שימו לה בימים האלה שאתם מתכננים את מסיבות הסיום של בווילות עם הבריכות והאלכוהול ולא יודעים לא לשתות גם לא כדי להיפתח בחברה.
הרי מי שעוסק יומיום בחינוך, כולל הורי הנוער בשנים האחרונות, לא באמת הופתע מהסיפורים הדוגמתיים שם בחג בחופי הכנרת. אולי לא היינו בחופים ולא ראינו בעיניים, אבל, אנחנו יודעים, יודעים בדיוק מה קורה שם. אנחנו יודעים מה קורה במסיבות ובמועדונים. מה קורה באיה נאפה ובקוס בחופש שבין שביעית לשמינית. הרי כתבת תחקיר מעמיקה לא תשנה את מה שאנחנו רואים בעיניים האדומות שלהם – תסתכלו להם בעיניים, צאו מהמסכים שלכם, ההורים.
ברור, ברור לא אצל כולם. לא אצל רובם. אבל זה כבר מזמן אצל חלקם דפוס וסמל סטטוס העיניים האדומות, הבירכיים הרועדות, המתח, ההסתגרות, השקט.
אז בינתיים כשהם עובדים נתרכז בנו, המבוגרים, הדוגמה שלפיה בני הנוער האלה גדלים: תשאלו תלמידי תיכון מי הם הדמויות שהכי משפיעות עליהם בקבלת ההחלטות, בתובנות, בהתנהגות - אלו ההורים. גם אנשי החינוך. בעיקר ההורים!
אז אמנם אני איש חינוך ומאמין גדול בערכי החינוך. אבל בסופו של דבר, אני יודע דבר אחד: יש לי אחריות מלאה על שלושת ילדיי הפרטיים - הם הילדים שלי, האחריות שלי ואני יודע שכדי למנוע את העיניים האדומות והמחזות הדוגמתיים מסוג זה שראינו בכנרת – הא"ב שלי - לשים להם גבולות, לראות אותם ולהקשיב להם ולשים להם גבולות.
נכון, הצבת גבולות לא מצטייר סקסי בעיני החברים. אבל זה מתחבר נכון לחשיבה ש'כל מה שילד צריך זה מבוגר אחד שיאמין בו' אז אני מאמין בהם וזוכר שכל מה שילד צריך גם מבוגר אחד שיגביל אותו. מבוגר אחד שיגיד לו מה כן מה לא ועד כאן. מבוגר שילמד אותו להבחין בין טוב לרע ולבחור את הטוב. וכן, כל ילד צריך שיאהבו אותו בעיניים ולא דרך המסכים.
הורים ומחנכים.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•
החצוף הארצישראלי

החצוף הארצישראלי

איתמר בן אב"י

פרק אחד (ידוע ומוכר) בהיסטוריה הארצישראלית - בגרסה מעניינת. במהדורה מוערת. ספר עיון.

פרקי חייו [פרקים אוטוביוגרפיים שמובאים במהדורה מוערת - בהירה ונהדרת] של בן ציון (איתמר) בן-יהודה (בן אב"י)
סיפור ציוני, די קיצוני – חייו של הילד (דובר העברית) העברי (בהגדרה ובפועל ובסבל רב) הראשון, הוא נולד ביולי 1982 בירושלים.
בנם של אביו אליעזר בן יהודה (האיש שהיה לאגדה), מחיה השפה העברית ומטורף לעניין, שאת חייו הקדיש לשפה, חידושה והטמעתה בקרב יושבי ארץ-ישראל. לוקה היה במסירות ודבקות כה קיצונית לענייין השפה - לחידושה, להנחלתה, וראשית משימה הטמעתה בבנו (וכן בדבורה, רעייתו), עת החליט כי יהיו הם דוברי השפה הראשונים.
בין הפרקים סיפורי ילדותו המבודדת של איתמר (בן ציון) מחמת החרדה לחשיפה ללשונות מדוברות בסביבה. ה'טירוף' של אביו. וקשיי ההתמודדות עד דיכאון של אמו שחרדה מצדה שבנה מאחר מאוד לדבר. שהוא גדל בודד. אפילו עצוב.
בהתבגרו אימץ לעצמו בן בציון את השם איתמר, גאה היה בילדותו המיוחדת והמחדשת. גאה היה בארץ דוברת העברית, גם בזכותו, כך הרגיש בתחילה - בזכות ילדותו הקשה והסגפנית, את אביו העריץ, גם את אמו, שמתה בילדותו.
זכה גם לאהבה עצומה, גם היא לא באה לו בקלות (כמו רוב חייו) - את לאה אבושדיד הנערה הספרדייה אהב אהבה עצומה ןמעריצה ומייסרת אך בגלל התנגדות משפחתה, נמנע מימוש האהבה, אחרי שלוש שנות חיזור עקר לא יכול היה איתמר לשאת עוד את ייסורי אהבתו המתסכלת. בשנת 1910 הוא כתב שיר התאבדות בשם "אקדחי", ובו בין היתר המילים:

מֵאָז אֲהַבְתִּיהָ וְלִבִּי כָּאוּב,
לֹא יָזוּז הָאֶקְדָּח מִמּוּלִי,
בֵּין סִפְרֵי רוּחִי,
עַל שֻׁלְחָנִי הָאָהוּב,
נוֹשֵׁם הוּא הַמָּוֶת כְּבָר לִי.
כִּי נִמְאַס לִי הַכֹּל – אֲפִלּוּ יָפָתִי,
אֲשֶׁר בָּחֲרָה כָּךְ לִחְיוֹת בִּלְעָדַי,
חכִּי נָא עוֹד רֶגַע אוֹי אַתְּ יָפָתִי,
עוֹד רֶגַע רַק וְתִבְכִּי לִבְלִי דַּי.

אך, סוף טוב, במישור הזה - בהמשך נישאו השניים וחיו באהבה גדולה.

בבגרותו – הרהר רבות איתמר, עיתונאי ועסקן ציוני שמצוקה כלכלית קשה אליה נקלע מובילה אותו, את הילד הציוני, העברי הראשון, להגר לניו יורק - האם מילא את שליחות אביו כראוי, כילד העברי הראשון, בחידוש השפה והטמעתה. והרי ארץ-ישראל רחוקה והשפה העברית – גם. וחש כי איכזב.
בהערצתו את אביו ואת מפעל חייו ובתחושת ההחמצה העצמית – תהה, האם ראוי היה לכינוי הילד העברי הראשון, האם המשיך או מילא אחר ציווי אביו בהטמעת השפה העברית. או שמא אכזב – את אביו גם את אמו שכה סבלה בילדותו, ואת עצמו.
הספר מלווה את חייו של איתמר עד ליולי 1942ו אז נפטר, בגיל 61 (התקף לב), בניו יורק - אליה היגר, שם חי, ושם סיים חייו בתחושת החמצה.
אביו נולד להמציא, לחדש עד טירוף ולהתייסר. איתמר – נולד לבית מיוחד מאוד וקשה מאוד, לא קלים היו חייו. מיוחדים ומרתקים בדרכם היו.
שיעור קטן בהיסטוריה, בציונות, בתולדות המדינה והשפה – זו התנ"כית שידעה ימים יפים של חידוש והעשרה ופריחה והתחושה בשנים האחרונות שהיא מידלדלת והופכת רזה וכחושה. ומה אליעזר בן יהודה היה אומר על תהליך ההידלדלות – לשפת אינסטנט אינטרנטית ?

ולסיום, משהו נוסף מאהבתו של איתמר בן אב"י
https://www.youtube.com/watch?v=UxYwS6zuxV4

לפני 9 שנים•
★★★★★
•

ביקורות נוספות על "בן החמאס"

בן החמאס

בן החמאס

מסעב חסן יוסף

הספר יצא ב2009, מעניין לראות ממרחק הזמן אירועים כמו התקפת הטילים ב91 על ישראל מנקודת המבט של צעיר פלסטיני, השמח לאיד והתקווה שלו להשמדת היישות הציונית.
גירוש בכירי החמאס ללבנון ובניית התשתית למשולש האהבה חמאס-איראן-חיזבאללה.
דברים המוזכרים בשורה אחת, כמו הניתוח של מסעב את הכישלון של 9/11 של האמריקאים שהתבססו על מודיעין טכנולוגי והוא נותן כדוגמא את המודיעין האנושי של הישראלים שהוכיח את עצמו. ההונאה של אולפני אל ג'זירה וחלקם במערכה מותירים תחושת החמצה.

תחושות של נחקר במרתפי השבכ, עינויי האסירים ע"י בני עמם, ציידי המשת"פים בכלא.
הרהוריו מעניינים נותנים זווית לא מוכרת ומפוקחת להשלמת התמונה: "שאלתי את עצמי מה יעשו הפלסטינים אם ישראל תעלם… בפעם הראשונה ידעתי את התשובה. אנחנו נמשיך להילחם. על לא כלום. על בחורה בלי כיסוי ראש, על השאלה מי הכי קשוח והכי חשוב…"
הצצה למנגנון הצתת השטח, ההבנה של ה'תאקיה', ההונאה הערבית שמסתירה המילה שלום.
תוך כדי מסעותיו הוא מתכחש לדת האיסלאם הרצחנית ומוצא נחמה אצל הצלוב.
"תקוותי הגדולה היא שבאמצעות הסיפור שלי אוכל להראות לבני עמי… שנוצלו מאות בשנים ע"י משטרים מושחתים- שהאמת יכולה לשחררם."
מסמך מרתק.
הרבה חשבון נפש של בן אדם שנגע בכל העולמות ומעביר לנו תמונה מורכבת ומסקרנת.
⅘ בסולם מאני.

לפני 11 חודשים•
★★★★★
•וויליאם מאני
בן החמאס

בן החמאס

מסעב חסן יוסף

ספר מצויין ומומלץ לקרוא אותו כדי להמין מה זה החמאס ומי אלה הערבים שחיים לידינו,
מסעב אדם מדהים שכנגד כל הסיכויים הצליח לפתוח את העיניים על הסכסכוך בין ישראל לערבים,
וגילה לכל העולם שאין דבר כזה "פלסטינים" ומה עומד מאחורי השקר הזה שהמציאו כדי להמשיך ולנסות להשמיד את היהודים.

לפני שנה•
★★★★★
•ניק
בן החמאס

בן החמאס

מסעב חסן יוסף

כאשר התרחשה האינתיפדה השניה הייתי ילדה קטנה ואף על פי שהייתי ילדה, זכרתי את הפחד ואת הקושי.
כל שבוע התרחשו פיגועי תופת כמעט כל יום, היית יכול לעלות על אוטובוס לקראת יום עבודה בבוקר אבל לא ידעת אם בצוהרי היום אתה תחוזור לביתך.
כל יום היה כמו רולטה רוסית, הימרנו על חיינו. תקופה לחלוטין לא נורמלית לחיות בה, בייחוד לילדה פעוטה שלצד המשחקים צריכה לחוות אימה.

מהאינתיפדה השניה זכורים לי שני מאורעות עיקריים: פיגוע שהתרחש סמוך למקום שסבתי שהתה בו דקה אחת לפני. סבתי אהבה לצאת לטייל, היא הייתה בריאה ובכושר וכל שבוע הייתה הולכת למועדון החברתי שלה. רצה הגורל ודווקא ביום ההוא התרחש פיגוע, בזמן שטלפונים ניידים בקושי היו בנמצא. אמא שלי הייתה בדאגה גדולה ועד שסבתי השניה לא התקשרה אלינו ואמרה שהיא בסדר, אמי לא נרגעה.
סבתי הייתה כפסע מפגיעת פיגוע קטלני. עד כדי כך הוא היה קרוב שהיא יכלה לשמוע את הפיצוץ מחריש האוזניים.
חייתי בעיר שספגה את מירב הפיגועים, עיר שהטרור בה חגג ואנשים חששו להגיע אליה.

האירוע השני, כאמור, הוא הירצחו של בן דודתי. אירוע שחרוט לי עד היום הזה. אני זוכרת היטב, כילדה בת 7, את אבי מקבל שיחת טלפון מאחיו ואת ההשתנקויות והבכי ואת האמירה החד משמעית: הוא מת.
בתור ילדה, לא בדיוק הבנתי מהו המושג הזה "מת" אבל הבנתי שזה דבר רע והיה לי קושי רב לראות את הוריי במצב הזה. עד היום קשה לי לקרוא כתבות על הנושא, זה מחזיר אותי אחורה, לראות את בני המשפחה, סבא וסבתא, שאינם כבר בין החיים, מתאבלים על מותו...לא נתפס.

ספר זה עוסק באינתיפדה השניה ובקורות הטרור מן הצד המפגע, הצד שלהם, של הפלסטינים, של בנו הבכור של מייסד החמאס, חאסן יוסוף, שהוא לא הטרוריסט האידיאלי, הוא איש דת נעים הליכות שמתנגד במובן מסוים לשפיכות דמים. הוא מתאר את השתלשלות האירועים מראשיתה: החל מהקמת החמאס, אשר היה בזמנו ארגון קטן ופוליטי, כלל לא צבאי, וכיצד עם רבות השנים, הוא התחזק, ביסס את מעמדו, שלטונו, ויצר זרוע צבאית המוכרת לנו היטב גם כיום, לצערנו הרב...אותה זרוע אשר שתכננה את השביעי באוקטובר שפצעיו טרם הגלידו.
נתח עיקרי מהספר עוסק בהתפכחותו של מסעב, בנו של המנהיג הדגול שהיה אהוב על כולם, יהודים ופלסטינים כאחד, אותו אחד שהיה המקורב ביותר לברנג'ה האילסמיתסטית חמאסניקית, הכיר את מנהיגיה, התהלך ביניהם, הוא מגיע למסקנה ששפיכות דמים אינה פתרון. הוא מבין שלשנוא את ישראל זה לא פתרון. הדבר מתרחש באבחה אחת, כאשר, בעקבות קניית נשק לא מוצלחת, הוא נתפס על ידי צה"ל ונזרק באכזריות לכלא, חוויה שמתוארת כאלימה, קשה וטראומטית. תיאורי הכלא היו מעניינים אך מכווצי מעיים, בכל אופן, שם מוצעת לו הצעה של פעם בחיים: להיות סוכן שב"כ. משת"פ. הוא מסכים ונוחל הצלחה רבה ורוכש חברים מהצד הישראלי וגם עוצר את הטרור, אך להצלחה זו, כטבעה של הצלחה, יש מחיר כבד, מחיר של החופש, של השקט הנפשי, וגם אותם מתאר מסעב בספרו, לצד זניחתו את דת האיסלאם והתקרבותו אל הנצרות, שבעיניו היא דת האמת, דת שהותירה בו רשמים רבים והלם מההבדל העצום בינה לבין דת האיסלם אותה ינק מינקותו, דת שמקדשת את המוות אל מות דת המקדשת את החיים, דת שסולחת אפילו לאויבים המרים ביותר שלה.
יתרה מזאת, הספר גם עוסק בהבדלים השונים בין אירגוני הטרור השונים ואף מקדיש חלק נכבד בהתפתחות פת"ח ומתמקד בדמותו של ערפאת, כיצד הוא היה אדם חלקלק ששאף לשלום למראית עין אך בעצם עיקר מטרותיו היה המשך הטרור לשם תועלת כספית. דבר זה גרם לי להבין שהדברים אינם כה פשוטים, שחור ולבן, והמניע האידיאלוגי הרצחני של אירגוני הטרור איננו המניע היחיד ולעיתים לא המניע כלל. הספר גם חשף אותי אל הירביויות בין הפלסטינים לבין עצמם וחוסר האכפתיות שלהם מאנשיהם שלהם, דוגמא טובה לכך היא כאשר אביו של מסעב נכנס לכלא חדשות לבקרים, אף אחד לא נוקף אצבע לעזור להם, אפילו לא בני משפחה קרובים, דבר שמוביל את מסעב, כבן הבכור, לפשוט יד, דבר שאינו מוצא חן בעיני דודו, דבר החושף את הצביעות בקרב החברה הפלסטינית.

מדובר בספר אוטוביוגרפי נפלא, קריא מאוד [ סיימתיו תוך ימים בודדים], פוקח עיניים. טורד מנוחה שהחזיר אותי אל תקופה אפלה שכולי תקווה שלא תשוב עוד. אומנם האירועים בו לא זרים לנו, כישראלים, אך הם מסופרים מנקודת מבט שונה ובהחלט ניתן לשאוב מתוך התובנות שמעניק לנו מסאב. מסאב חושף אותנו אל תחלואות החברה שלו ואף שלנו, במידה מסוימת, הוא חושף את שפיכות הדמים משני הצדדים, שפיכות דמים שהיא מיותרת בעיניו מכיוון שלעניות דעתו יש לחתור לאהבה אינסופית, לקבלת האחר, זאת על פי תורת הנצרות אותה אימץ בחום בשנותיו בארצות הברית, רחוק מכל המהומות כאן. על אף החייל שעשה כאן, הכסף הרב שהרוויח, הוא הרגיש שהדבר גובה ממנו מחיר אישי יקר שלא יסולא בפז, ששום כסף ותהילה לא משתווה לו, דבר שמאפשר לו, בסופו של דבר, לכתוב את הספר הזה, שמתאר את נקודת מבטו החל מינקותא, גיל עשר ועד שנות חיים בוגרות יותר, עשרים ושלושים.

לפני 10 חודשים•
★★★★★
•סקאוט
בן החמאס

בן החמאס

מסעב חסן יוסף

אל הספר הזה הגעתי בנסיבות מיוחדות. נכון לעכשיו אני מתגורר במדינה בה לא ניתן למצוא ספרים בשפה העברית, וכל ספר שנופל לידי נקרא בשקיקה של מי שמצא מים חיים בנווה מדבר. כך גם עם "בן החמאס", ספר מן הז'אנר שלא הזדמן לי לקרוא עד כה.

הספר מתאר את קורותיו של אחד מן המקורות היקרים ביותר שהיו לשב"כ בתקופת האינתיפדה השנייה – מסעב חסן יוסף, בנו של אחד ממנהיגי החמאס בגדה, שזכה לכינוי הנסיך הירוק. מסעב זכה לכינוי מכיוון שהוא בנו של אחד ממנהיגי החמאס הבכירים ביותר, אולי "מלך" בתנועת החמאס, המזוהה עם הצבע הירוק.

סיפורו של מסעב ושל המפעיל שלו מעניין ונותן הצצה למנגנונים הפנימיים של המלחמה בטרור ושל עבודת השב"כ. כמו כן, הוא מאפשר הצצה לחייו של צעיר פלסטינאי בשטחים, לעולמם של האסירים הבטחוניים בבית הסוהר הישראליים, ולמתחים הפנימיים בחברה הפלסטינאית.

קראתי את הספר בעניין רב, אך נותרתי עם התחושה שהוא מסתיר לא פחות משהוא חושף. מבלי לגלות את המאוחר בפני מי שמעוניינים לקרוא את הספר בעצמם, מסעב עובר שינוי אישיי וזהותי כביר במקביל לעבודה שלו עם השב"כ הישראלי.

לאורך העלילה מסעב מפתח מעין מצפון אישי לו הוא מרגיש מחויב יותר מלכל "צד" בסכסוך. נדמה, כי בניגוד לתפיסה המוקדמת שהייתה לי על אודות משתפי פעולה, לפיה, כל משתף פעולה עם גוף מודיעני זר עושה זאת בשל אינטרס אישי צר, מסעב בוחר לעבוד עם השב"כ מתוך תחושת שליחות דתית כמעט.
בעוד שתמיד האמנתי כי משתפי פעולה פועלים לשם סיפוק אינטרס חומרני (האפשרות לצאת ממצוקה כלכלית), או מתוך רצון לעזור לבן משפחה אחר (הענקת טיפול רפואי לבן משפחה במצוקה), או לכל הפחות מתוך מצוקה אישית (חשש שמא סוד אישי שלו יודלף והחברה בה הוא חי תוקיע אותו), מסעב טוען שתמיד ביקש למנוע שפיכות דמים נוספת, מכל הצדדים.

הסיפור הזה מרתק וגם מעניק לקורא תחושה שאולי יש תקווה. גם בתוך המציאות המדממת של הסכסוך יש אנשים שממשיכים להחזיק בתפיסת עולם פייסנית השואפת לעתיד שליו לשני העמים.

יחד עם זאת, כאשר קוראים את הספר בעין ביקורתית יותר, מבלי ללכת שבי אחר קסמו האישי של קולו של מסעב כמספר, ניכר כי המציאות עגומה יותר. החברה הסובבת את מסעב היא חברה בה כל אדם, גם אם הוא מאמין בפיוס, חושש לומר זאת פן יואשם בבגידה וברפיון. החשד והחשש ממשתפי פעולה, ורגשות הנקמה הרותחים, המפעפעים בפעילי התנועות השונות בשטחים, מביא אותם לבצע מעשי אכזריות אפילו בקרובים להם. מסעב גם חושף את הדו-פרצופיות (הידועה אולי לקורא הישראלי...) של יאסר ערפאת שביד אחת חתם על הסכם רגיעה עם ישראל וביד שנייה נתן דרור לפעולתם של מפגעים.

זאת ועוד, התחושה שלי לאורך הקריאה הייתה שקשה לי לקבל את המהפך הדרמטי שחל בחייו של מסעב, ואת הנכונות שלו לשתף פעולה עם מי שהוא עצמו ראה בו תחילה אויב שיש להילחם בו עד חורמה – שירות הביטחון הישראלי. קשה להבין כיצד מי שראה באביו דמות מופת נערצת היה מוכן לבגוד בו, ובכל מה שהאמין.

לאחר שקראתי את הספר הסתקרנתי לצפות גם בסרט שיצא באותו נושא, המכסה את סיפורו של מסעב ושל המפעיל שלו, שנהיו לימים לחברים קרובים (תופעה חריגה בפני עצמה). הסרט דומה מאוד לספר אך מוסיף פרטים שהשלימו עבורי את התמונה, ואפשרו לי להבין איך שינוי כביר כמו זה שעבר מסעב אפשרי בכלל מבחינה פסיכולוגית. כך, למשל, הסרט מרחיב יותר על דרך הפעולה הלא שגרתית של המפעיל של מסעב. דרך שהובילה את מסעב לראות במפעילו חבר אמת ואף דמות אב נוספת, או חלופית. דרך אשר הובילה גם, לבסוף, לפיטוריו של מפעילו של מסעב.

ספר מעניין למי שמתעניין בנושא. לא קראתי ספרים אחרים באותו תחום כך שקשה לי להשוות, אשמח להמלצות.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•omripoll
בן החמאס

בן החמאס

מסעב חסן יוסף

אתם מכירים את זה שקוראים ספר, חושבים שהבנתם ומגלים שלא? לפעמים אנחנו יכולים לקרוא ספר שוב ושוב, ולהיות בטוחים שהבנו הכל, וסה"כ ספר סבבה וזהו. ולפעמים נקרא את הספר עוד פעם, כי הוא היה טוב וגם קל לקריאה, לא כמו אנשי פאנפילוב או צנחנים בעורף האויב. ואז, יום אחד ( מוסיקה דרמטית ), הכל משתנה.
במדינת ישראל יש פיגועים. אנשים נוהגים להגיב במגוון צורות על פיגועים - חלקם מתעצבנים, חלקם מאשימים את המדינה, חלק דורשים להחזיר שטחים. יש כאלה שמרוב פיגועים כבר קשה להם לעקוב, ולא מרגישים ולא מגיבים לאחר פיגוע נוסף.
לפני כחצי שנה, אדם שהכרתי נרצח בפיגוע. קצת אחרי זה הייתי ליד פיגוע בעצמי. זה היה לא פשוט, להגיע לאדם שביום זעם הלך לתקן את האוטו בכפר ערבי כי "הם תמיד נחמדים אליו ואף פעם לא עשו לא כלום", לראות את האוטו ההרוס, לידו שלושה ניידות משטרה ומג"ב, ולמרבה המזל הוא יצא בזול - רק חשש לפגיעה עצבית ביד וכמה דימומים. זה היה ביום שישי שבו היו את המגנומטרים. בשבת לא הייתי רגוע, הייתי על קוצים ולא הצלחתי לפרוק את התסכול שלי. על מי אני אכעס? על האדם שלא עשה כלום? על הערבים שחיים במזרח ירושלים בתת תנאים? על המדינה שלא יכולה לעשות משהו כדי למנוע את זה? דברים כאלה קורים בתדירות, לרוב לא שמים לב, אבל כשאתה רואה את זה קצת אחרי שהיית בהלוויה בהר הרצל, זה תופס משמעות חדשה. לא יכולתי לכעוס, ולא היה לי דרך להרגע, עד שחשבתי על פתרון - אני אקרא ספר שיזכיר לי את הצדדים הטובים. את הצדדים הטובים של האסלאם, את המצב הקשה שקיים במזרח ירושלים ובעזה, את העובדה שהמדינה מנסה לעזור, אולי כל זה יזכיר לי שיש גם טוב.
הנסיך הירוק זה ספר מדהים, ספר שמראה את הצדדים שאנחנו לא נוהגים לחשוב עליהם. הסופר - מסעב חסן יוסף, בנו הבכור של אחד ממקימי החמאס, גדל במציאות לא פשוטה. במציאות שבה רצח, זריקות אבנים, איומים ואבא שנמצא בבית הכלא זה שגרה. מסעב יוצק את העולם שלו, עם השקפת החיים שלו לתוך ספר שמספר הכל - החל מהילדות, דרך איך שהוא התגייס לשב"כ ועזר למדינת ישראל, עד התקופה שהוא נאלץ לברוח ולחיות בחשש מפני מתנקשים לאחר פרסום הספר.
יש סיפור על רב שאינני זוכר איך קוראים לו, שכאשר אשתו אמרה לו בתקופת האינתיפאדה השנייה שצריך לשים דף על המקרר ולרשום את כל שמות הנפגעים, כי לא ייתכן שאנחנו לא זוכרים את מי שנרצח רק בגלל שהוא יהודי. אותו הרב ענה שנכון, זה לא ייתכן, אבל גם צריך לזכור את כל אלו שחיים, שנולדו, שניצלו, כי גם זה לא מובן מאליו.
במשך כמה שנים קראתי את הספר לא מעט פעמים, ואני חושב שזה ספר מעניין וחשוב. הוא מספר סיפורים מפליאים על השב"כ, על החמאס, ועל החיים כערבי פלסטיני, אבל יותר משהו מעניין הוא חשוב - הוא מזכיר לנו את הצד השני שסובל גם הוא. לפעמים קשה לזכור את הצד הזה, לפעמים בתוך כל המלחמה והבלגן אנחנו משלמים מחירים לא פשוטים, מנסים להגיע לשלום ולא מצליחים. אם רק היו עוד אנשים שמנסים לראות את הצד השני, להפתח, ולא רק לצעוק את העמדה שלהם, אלי היינו צריכים לשלם מחיר נמוך יותר. יהיה האל עמנו, וייתן לנו את הכוח להתמודד.

לפני 8 שנים•דז'נייב האב
בן החמאס

בן החמאס

מסעב חסן יוסף

אני מקשיב בשעות אלו לארועים המתרחשים בזמן אמת. ברצוני להזכיר ספר חשוב מאד שהאקטואליות שלו רק מתחזקת בשעות אלו.
הספר עוסק בבנו של אחד מראשי החמאס בגדה היה במשך שנים רבות הסוכן הבכיר ביותר שהפעיל השב"כ בשטחים איני בוחן את הספר כיצירה ספרותית - רואה בו מקור מידע חשוב למה שעומד בפנינו.
מסעב-הנסיך הירוק החל דרכו כאיש הארגון בעצמו ובנו הבכור של אחד ממקימי הארגון ומי שנחשב למנהיג החמאס בגדה, השייח חסן יוסף.
בתקופת האינתיפאדה השנייה, הביא מסעב למעצרם של בכירי המבוקשים הפלסטינים, שאחראים לפיגועים שהביאו למותם של עשרות ישראלים. בסיועו נעצרו בין היתר עבדאללה ברגותי, איברהים חאמד ומרוואן ברגותי, הכלואים כיום בישראל. הוא אפילו גרם למעצרו של אביו כדי שלא יחוסל בידי צה"ל.
את דרכו בחמאס החל בשנת 1997 לאחר שנאסר ושוכנע לשתף פעולה עם ישראל.
במהלך פעולתו הפך לפעיל מתוך אידיאולוגיה. עשה כמיטב יכולתו לסייע. אידיאולוגית דתית בחר בנצרות כדת שיש בה לטעמו חמלה רבה והתנצר.
העצוב בכל הסיפור הזה שהוא אינו רואה דרך להגיע לשלום עם הארגונים הפלשתינאים משום שמבחינתם זהו צו אלוהי לפגוע בכופרים ובוודאי בכאלו שיושבים על אדמות מקודשות להם. גם הפחות דתיים נהנים משיכרון כוח וומריבוי פרצופים שאין להם ולשלום אמת קשר. המסר שלו אינו משאיר מקום לתקווה רבה כל עוד הם מצליחים להלעיט בשנאה דורות של צעירים ש"חינוכם" עובר דרך אותו מכבש תעמולה וארס שאינו משאיר מקום לדיון אמיתי לחיפוש פתרון מציאותי לבעיה הטרגית שגורמת לסבל נורא לכל אלו שחיים באזור המוכה הזה.
את הספר קראתי לפני זמן רב אבל זוהי לצערנו תזכורת לא מעודדת לסוג הטרור שאנו נתקלים בו בימים אלו.בהתקוממות או איך שיחליטו לקרוא לזה.

לפני 10 שנים• מיכאל
בן החמאס

בן החמאס

מסעב חסן יוסף

ספר מעולה.

כל כך מעניין ומרתק, נסחפתי דף אחר דף, לא יכולתי לעצור לרגע, הייתי סקרנית כל הזמן.
מסעב חסן יוסף, הוא בנו של בכיר החמאס. חושף את סיפורו האישי והמיוחד.

מצד אחד הוא הפך לגיבור אמיתי, מצד שני הוא הפך לבוגד.
זהו נושא סכסוך מתמשך של שנים, בין ערבים, ויהודים ישראלים.
מסעב מספר מדוע בעצם הוא החליט לשתף פעולה עם השב"כ, הוא הבין במשך הזמן, שהכתוב בקוראן רק יביא לעוד רציחות ושפיכות דמים, שנאה, יצר נקמה ועוד...
הוא החליט להמיר את דתו, ממוסלמי לנוצרי. הוא ראה בדת של ישו את הישועה והגאולה.
המהפך הזה בחייו, גרם לשינוי אמיץ וכביר.

סיפור מעניין מאוד, נחשפים המון נושאים סודיים וחשובים שלא ידעתי על כך בעבר.
באמצעות סיפור זה , מראה מסעב לבני עמו, שקיימת תקווה ורצון, לעשות את הבלתי אפשרי.
מאדם שרצה ברעת , והכחדת ישראל, הפך לאדם שלמד לאהוב, ולסכן את חייו למען ישראל.
פה הוא התעלה מעבר לחוקים הדתיים שלו, ובחר בדרך טובה של שלום ואהבה.

יש עוד המון מה לכתוב על הספר המרתק הזה, לא אכתוב מעבר למה שכבר כתבתי, על מנת לא לקלקל למי שעדיין לא קרא.

אני ממליצה בחום לכולם לקרוא את הסיפור המיוחד הזה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ר י נ ת
בן החמאס

בן החמאס

מסעב חסן יוסף

"הנסיך הירוק" הוא שם הסרט לספר "בן החמאס".
ראשית התנצלות על כי עדיין לא קראתי את הספר, אבל מנגד, כחלק מ"תנאים מקלים"- ראיתי את הסרט. "נו, גם זה משהו," ודאי תגידו...
אני מודע לכך שכנראה יש ערוץ מיוחד לביקורות סרטים ובאגף הזה נכנסים רק ספרים, ואוי לו לאדם שיעז לשנות סדר זה, מקדמת דנא... אבל החלטתי להסתכן, ואנא אל תלשינו ללביא ולשאר חברי ההנהלה שנקטתי במעשה מביש וחסר אחריות זה בבואי לכתוב על הסרט – שהרי ניתן להקיש ממנו, פחות או יותר, לגבי הספר.
זהו, נגמרו ההתנצלויות, התירוצים וההסברים, וכעת לחוות דעתי רק על הסרט.
ובכן, הסרט הוא סרט תעודי, מותח וסוחף שבבסיסו נוגע בעימותים שביחסי ישראל- חמאס, אך מזווית ראיה שונה לגמרי מהמוכרות לנו. ולא, אל תטעו אין הוא מתמקד בעם הפלסטיני או בישראלי והוא אינו דומה כלל למספר סרטים שראינו בעבר על הנושא. מדובר באיש שב"כ בכיר (גונן בן יצחק) שגייס והפעיל את מסעב חסן יוּסף, בנו של חסן יוּסף - בכיר אנשי החמאס בגדה. הוא עוסק ביחסים המאוד מורכבים וההתלבטויות הקשות שמצב בלתי הגיוני זה יוצר בנושא שיתוף הפעולה, שגם הגיע לסיכון בני משפחתו של מסעב ונותן נקודת אור מיוחדת במינה על היחסים שנרקמו בין השניים -יחסים חוצי גבולות, לאורך שנות עשור עבודתם המשותפת.
הסרט בנוי ממונולוגים אישיים של השניים המדברים ישירות למצלמה, ללא כחל וסרק, ובזה טמון כוחו של הסרט – בפנייה הישירה אל הצופה באולם. סיפורם של השניים מוגש באופן מקצועי, רהוט ומרגש והם מדברים על הנושא הקשה והבלתי נתפס – בגידה במשפחה ובעם שלך, שהתוצאה הסופית שלה, במידה והיתה מתגלית, אחת היא - מוות.
לסיום, שמו של הסרט נבחר מהסיבה שמסעב הוא בנו של מנהיג החמאס בגדה, וככזה נקרא בעיני גונן "נסיך" והשם "ירוק" נלקח מצבע דגלו של הארגון.
הסרט פשוט מרתק בצורה יוצאת דופן, ללא הבדל לנטיות הפוליטיות שלנו, ושתי הדמויות שבו כובשות את הקהל. הספר שאיש החמאס הוציא נקרא "בן החמאס".
מציע לכם לראות את הסרט "הנסיך הירוק", ומבטיח לכם הנאה מושלמת!
בתום ההקרנה הגיעו איש השב"כ לשעבר שמופיע בסרט (גונן בן יצחק) והעיתונאית סמדר פרי (הפרשנית לענייני ערבים) כפנל ש"מדסקס" על הסרט וגם אפשרו לקהל לשאול שאלות.

לפני 11 שנים•י. קליש
בן החמאס

בן החמאס

מסעב חסן יוסף

חלום של כל ישראלי מתגשם בספר הזה,
ולא לא מתוך נקמה,
מתוך הכמיהה העצומה שלנו להסביר עד כמה שנולדנו רק כדי לחיות..

הספר הזה נותן שביב של תקווה שאם אדם אחד הבין.. אולי נצליח לשכנע עוד כמה..

"אני רוצה שכל בני העם שלי ידעו וילמדו את החוויה הישראלית, אחרי כל הטרגדיות שהעם המדהים הזה התמודד איתן, התמקדותם לא היתה "לנקום" גם לאחר השואה, התמקדותם היתה ב-"לשרוד" ולבחור בחיים על פני המוות, לרוע המזל בני עמי לא למדו מהניסיון המדהים הזה והם עושים בדיוק את ההפך, הם מחפשים את המוות על פני החיים..."

כי ככה חונכנו כי זו התרבות שלנו כי זו היהדות שבנו וזה לא באמת משנה עד כמה אדוקים אנחנו, שומרים שבת או לא...
תמיד רוצים לטרוף את העולם לחיות אותו, את כולו.. לאהוב להצליח, ללדת, להתבגר ..
כולנו בסופו של דבר רוצים לחיות...
רוצים שלום,

אי אפשר שלא להתגאות על מי שאנחנו, על מי שחונכנו להיות ועל מה שטמון בכל אחד מאיתנו..

לסיכום,
ספר מרתק! היו חלקים (קצרים מאוד) שקצת שיעממו... היו כאלו שזעזעו (ולא לא על שיטות העינויים בחדרי החדרים של השב"כ אלא דווקא של החמאס...)
ללא ספק נותן לנו הצצה אל תוך אדם אמיץ שהקריב עצמו למען הצלת חיי אחרים, נשארתי פעורת פה אחרי הספר,

מצדיעה לאדם המדהים מסעב חסן יוסף
על היותו
אדם,

מומלץ בחום!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•קטריקן