ביקורת ספרותית על דברים שאף פעם לא יקרו בטוקיו מאת אלברטו טורס בלנדינה
ספר בסדר

---

Something in the way he writes attracts me like no other writer

טוב, לא ממש, אבל יש בו משהו בבלנדינה הזה, אותו המשהו שגורם לי להתאהב במישהו בשניה וחצי. וגם הספר שלו, זה לא באמת ספר. זה כאילו איזה שויץ אחד גדול, מאמץ מושקע, התחלה של תהליך חיזור שבא להראות לי איזה יופי הוא יכול.

הוא יכול. לגמרי יכול. בלנדינה הוא איש יצירתי. שופע. יש לו התחלות של המון סיפורים ובכל אחד מהם יש לו כבר איזה משפט מפתה או איזה רעיון מבריק להתחיל איתו. והוא מצחיק. ממש ממש מצחיק. מין הומור של אנשים לא מתאמצים, חכמים כאלה, שיוצרים חיוכים שמפציעים דרך המוח וגם אם אתה לא רוצה, בסוף הם מקשטים לך את הפנים.

כל הספר זה אוסף קטעים שאת כולם מספר איש מבוגר, מטאטא רצפות בשדה תעופה, שפוגש אנשים, בעיקר כאלה שהוא לא מכיר, ומספר להם סיפורים. הוא מאד נחמד האיש הזה והסיפורים שלו הם כולם על גבול המופרכות, אם לא מעבר לו, ואם יש בהם אמירות הרי שחלקן בנאליות, אבל חן, כל כך הרבה חן, וגם חביבות. והומור כבר אמרתי?

זה לגמרי ספר טיסה, אבל יופי של טיסה, כי זה לא ספר שצריך להתאמץ בשבילו, הרי גם הוא לא ממש התאמץ בשבילך, סתם סטוץ שהיה משכנע וכולם נהנו.
No hard feelings
Hasta la vista
Next

» ביקורות נוספות של סוריקטה
» ביקורות נוספות על דברים שאף פעם לא יקרו בטוקיו