יער סמיך, לחות באוויר, רקבובית נרמסת תחת סוליות הנעליים, תחרת שמיים אפורה ניבטת מבין הענפים, עלווה רוחשת כמו מלמול רפאים, צללים דואים, צללים חומקים, בקתות הרוסות, שרידי מדורות וגחלים עוממים, אורות מתעממים, כבים.
אם התיאור שלעיל מזכיר לכם את ספריו של מייקל מרשל, אתם אוהבים את מייקל מרשל, אלא שהספר הזה הוא חיקוי דהוי, לא מוצלח במיוחד, של מייקל מרשל. צינה לא אופפת אתכם, אגרוף ברזל לא מוחץ את לבכם, התיאורים לא כורכים עניבת חנק סביב גרונכם המכווץ, תולעים של אימה לא זוחלים תחת עורכם. בקיצור, מייקל מרשל, ניפגש בספר הבא, או שלא.
מותו של ילד מזעזע כל זוגיות. אם קירות הבית עבים והסדקים מעטים, והגג מחובר היטב, הטרגדיה מחברת בחבל של כאב עצום את ההורים השכולים. אבל אם קירות הבית נוטים והרוח מכה בחלונות הפרוצים, והשתיקות הארוכות אינן שתיקות של הבנה וידידות עמוקה, אלא של ניכור, מותו של ילד פוער תהום עמוקה בין בני הזוג.
אחר צהריים פסטורלי אחד, ג'ון הנדרסון וקרול אשתו רואים באימה איך סקוט, בנם בן הארבע, מת ונופל לאגם. לא נופל לאגם ומת, אלא מת ונופל לאגם. בבת אחת הם מושלכים לתוך כאוס נפשי. המוות הבלתי מוסבר מטיל את ג'ון, עורך הדין המצליח, לתוך קדחת של שתייה, ואת קרול אל מחוזות הדיכאון והכעס.
אלא שמוות בלתי מוסבר אחר רודף אחרי ג'ון כמה שנים אחרי הטרגדיה, ואשה נואשת מבקשת את עזרתו בפתרון חידת מותו של בעלה.
מכאן לשם, חוזר ג'ון אל הבית שבו אירע האסון, ושרשרת של צרות, בחלקן טבעיות ובחלקן לא, רודפות אחריו. העיירה הרדומה שבה מתרחשת העלילה, אולי אותנטית מבחינת התיאור, אבל המאמץ של מרשל ניכר כמו תפרים גסים.
ישנו גם סיפור נוסף, שמשול לגלגל שישי בעגלה מקרטעת. בתו של הבוס הנוכחי של ג'ון (יקירנו הידרדר למשרת מלצר) מסתבכת בעסקת סמים ביחד עם חברה הלא-יוצלח. הסיפור הזה קשור לסיפור המרכזי באופן אקראי ולא מספק. נדמה לי שכל מטרתו היא להוכיח את אופיו הנפלא של גיבורנו ואת האופן שבו הוא עוזר לידידיו.
מייקל מרשל הוא גיבור הטרילוגיה של אנשי הקש. גם לטרילוגיה היו בעיות לא מעטות וקצוות פרומים ושאלות שהתפוגגו ברוח, או נבלעו על ידי רוחות. לטעמי, גם סיפור ששזור בעל-טבעי צריך חוקיות משלו ופתרונות. כשהסופר מותיר אותנו עם ראש מלא בתהיות, הוא חוטא לסיפור.
הטרילוגיה גורמת לקורא תחושות פיזיות ממשיות. העל טבעי מצמרר, מקפיא, חונק, בקיצור, מפחיד פחד. אבל הספר הזה לא. קניתי אותו בעקבות המלצתה של גלית ושילמתי עליו 65 שקלים טבין ותקילין. (גלית, זהו רמז עדין ושקוף למדי. אני אפנה לברוק בקרוב).
הספר יצא לאור בהוצאת מובי דיק, שם המחייב לאיכות (הרמן מלוויל), או שלא. אולי הוא דווקא מרמז להוצאה קיקיונית ( ע"ע יונה, הקיקיון והלוויתן), בכל מקרה, ניכוש של שגיאות כתיב היה רצוי, אם כי אינו מצוי.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
