ביקורת ספרותית על שיעור מולדת: קולות ברשת מאת דן מירון
ספר טוב

---

אי שם בשנת 2011 זאב רז קיבל רעיון נהדר והקים מן אתר/פורום שעיקרו הינו עיסוק בנושאים הבוערים ביותר במדינתנו. ואינני מדברת על מה לבש איזה סלב ומי התחתן עם מי. הכוונה היא לנושאים החשובים ביותר במדינה, שבוערים בעצמות כולנו - המחאה החברתית, צה"ל, הקמת המדינה, מדיניות הממשלה, ישראליות, הדרת נשים ויחס לנשים בכלל בישראל, יחסי ישראל-הרשות הפלסטינית, חרדים בפרט ודת בכלל וכדומה.

הרי כל אחד מאיתנו מוצא את עצמו מסתכל אפילו פעם אחת יחידה בחדשות ומריץ בראשו דעות לכאן או לכאן בנוגע למה שהוא ראה או קרא. וכיצד בכלל אפשר להיות חסר דעה במדינה כמו שלנו? מישהו פעם אמר 'בעל המאה הוא בעל הדעה' אז אני הופכת זאת ואומרת 'בעל הדעה הוא בעל המאה', אדם שאין לו דעות משל עצמו אינו אדם רגיל לדעתי ובאסופה הזו ניתן למצוא דעות לרוב, מכל גווני הקשת ומכל קצוות הימין-שמאל, כך שהקריאה בספר היא בליל של דעות שנזרקות אלינו מכל כיוון.

זאב רז החל מפרסם כותרות פרובוקטיביות, מאמרים שונים וכו' במטרה ליצור באזז לתגובות מהציבור, לפתוח דיון סביב אותו הנושא שבער לו להראות, נדמה לי כי אינו ציפה שהאתר שלו יגיע לרמות הדיון שהצליח להגיע אליהם, כל כך הרבה אנשים הגיבו וכתבו ולדעתי זה מאוד מאוד יפה ומושך לקרוא את כל תערובת הדעות והתגובות אחד לשני בנוגע לכלל הנושאים שעלו. עוד יותר יפה היה שמי שליקט ובעצם פתח את כל העניין הזה לא הביע דעה נחרצת אף פעם בנוגע לשום סוגיה, הוא נתן את הבמה לכותבים (ביניהם היו סופרים, משוררים, אנשי צבא, עיתונאים וכו') והם פיתחו את הדיון למקומות שהם רצו לקחת אותו אליהם מה שפתח את הדיון לשיחה רחבה ועמוקה.

מי שמכיר אותי יודע, שיררתי בצבא, אני עובדת במשרד הביטחון בתפקיד מודיעיני, אני ימנית בדעותיי ואני ציונית-פטריוטית. מגיל צעיר נכנסתי לענייני האקטואליה, רחשי הפוליטיקה, הצבא, הבטחון וכו', תמיד עניין אותי, תמיד משך אותי ותמיד רציתי לקלוט עוד ועוד ולגבש דעה בנוגע לנושאים שונים. גיבשתי, אני שלמה איתה. והספר הזה, מבלי להתכוון, נוטה הרבה פעמים לצד השמאלי של המתרס.רוב הכותבים מזדהים עם מפלגות השמאל במדינתנו ביניהם כתב ערבי אחד) ואני אדם שלא מצליח להבין את הדעות השמאלניות שנשמעות במדינתנו. יש כאלה שיאמרו 'אנו פועלים למען זכויות אדם' ויש עוד המון המון תירוצים למה לא להגן על המדינה שלנו, על החיילים שלנו ועל העם שלנו - אני גם לא אכנס לשם עכשיו (אחרת יפתח פה דיון פוליטי ואחרי הספר הזה אני לא בשלה לשמוע עוד דעות כאלו כרגע) , המטרה שלי בזה שאני אומרת את זה היא שהיה לי מאוד קשה לקרוא חלק מהמאמרים/תגובות שהיו בספר הזה. מצאתי את עצמי יושבת ומתעצבנת על הכותבים, על החוצפה (לי זה נראה כמו חוצפה) לכתוב חלק מהדברים הנוראיים שהם כותבים שם על המדינה, על החיילים, על יהודים בכלל, על ימנים ובכלל על כל מי שלא מיושר איתם בקו הדעות שלהם. השוואת חיילנו לחיילי גרמניה בשואה? תגידו לי, אתם השתגעתם?!

לקח לי זמן לסיים את הספר הזה, רק בגלל שלא הצלחתי להשלים עם כלל המאמרים. עם זאת, מאד חשוב לקרוא, לקבל קצת זווית ראיה על מה הצד השני של המתרס מרגיש וחושב - גם אם לא תסכימו לקבל על עצמכם מילה אחת ממה שנאמר (כפי שקרה לי) כן חשוב להיחשף לכלל הדעות באוכלוסיה - הנשק הכי טוב נגד האויב שלך, הוא ידע.

וזהו, מעדיפה לסיים את הביקורת הזו כאן, לפני שאני אמשיך ואבליג בדעותיי ואסטה מהנושא שהוא הספר עצמו. ספר טוב, נכון לכל תקופה שהיא ובעיקר חשוב. לציין גם כי בסוף הספר ניתן לראות פירוט קצר על כל כותב וכך לקבל קצת רקע - נקודה חשובה - לדעתי, עדיף שהפירוט על הכותבים היה מגיע בתחילת הספר, קודם לסבר את העין מול מי עומדים ואז לקרוא את כתביהם.

» ביקורות נוספות של ראיה
» ביקורות נוספות על שיעור מולדת: קולות ברשת