“פולין. ורשה, סנדומייז'. שלוש פעמים ביקרתי בפולין - גם בוורשה - לא' לא מצליחה לראות בה יעד לטיול. בילוי בטח שלא. שלושת הפעמים היו במסגרת ה'מסע לפולין' - אל ההיסטוריה, אל מחנות ההשמדה. ורשה. נמצאת גם היא במסלול המסע, אל העבר המעיק מנשוא שנמצא שם - בפולין של מתחת לפני השטח. ומעל - מחייכת אל עוברי האורח. עוטה לבוש צבעוני שעוטף את האפור. מזמינה - נראית עיר מרתקת. במבט מן הצד - תוססת. מתאמצת. ויותר מכל משלבת ישן וחדש. בין מזרח (אירופה) ומערבה. בין בבושקות ל- Galaxy S7 נהר הוויסלה שחוצה אותה, וזורם בה בשצף, הגשרים המחברים את החיים על הגדה המזרחית לאלו שעל המערבית. ו... היא חיה - מאוד חיה. התחושה המובילה: ורשה היא מיקרו לפולין כמאקרו - חווה הווה לא מגובש, מבולבל משהו, חיה הווה של בין לבין. נראית כמחפשת זהות. היא הייתה.. שואפת ל.. מחפשת עצמה - ובינתיים, נעה בין העבר המדמם (על כל משמעויותיו); הקומונסטי; הקודר. לבין עתיד שהיא רואה בו אידיאל, מביטה בקנאה אל שכנותיה ממערב, שואפת להיות כמותן, מנסה לחקות אותן. דמוקרטיה, פתיחות ונאורות, אולי אפילו קפיטליזם. מתנדנדת. נו, מה היא מזכירה לי, לעצמי מתלבטת? כן, זהו, ירדה התובנה - היא בין מוסקבה לברלין, זו התחושה. כך גם תושביה - הפולנים של היום - בין אז לאחר כך, לא יודעים. מנסים לשכוח. רוצים. נפתחים. שמרנים. מתירנים. נסגרים - מתנדנדים. זוהי בדיוק פולין שפגשתי גם ב"גרעין של אמת". פולין. ורשה, גם סנדומייז' - העיירה בה מתרחש חלק גדול מן הסיפור (עיירה ציורית טיפוסית ומנומנמת. שאנשיה - מפתיעים. מפתיעים בניסיון לחיות כבר עתה, בהווה המבולבל, את העתיד המתירני והחופשי אליו המדינה שואפת, אך נופלים שוב ושוב אל העבר - תוך כדי הצמדות לאמונות טפלות. לפולחן. לגזענות ורתיעה מזרים, לסטיריאוטיפים. כן, הם רוצים להידמות למערב מחקים אותו כפי שהם מבינים אותו - ויוצא להם מבולבל - מתירני מדיי, פרוע מדיי, חופש ששכח גבולות וברקע כל העת העבר - סימני, גילויי, חשיבה אנטישמית כאן ועכשיו ו.. זה יוצא להם טבעי. כל אלה מהווים את הרקע והתפאורה למותחן של זיגמונט מילושבסקי. הבלש, תיאודור שצקיי (שכיאה לבלש תוצרת המערב - מוכשר ומבריק אבל מורכב, גרוש חדש, שרמנטי וכריזמטי ובודד - גם הוא) מגיע מהבירה המתחדשת אל העיירה המנומנמת כדי לחקור פרשת רצח מיסתורי של אישה מקומית. בדרך לפתרון חקירת הרצח, תוך כדי סיפור סוחף, קצבי וטוב נמצא סימני דרך בדמות סוגיות עבר מטרידות שאינן נותנות מנוח. בדמות רמזי עבר כולל חשש שהרצח הינו אקט פולחן יהודי. בדמות עתיד רצוי מערבי שגם בו אין הרבה מנוח. הכול בתוך ההווה המבולבל. סימני דרך נוספים יהיו חייו האישיים ולבטיו של שצקיי, תיאורי הכנסיות ויצירות האמנות שבהן, המסורתיות הדתית. הדרך כוללת סיפור מתח טוב, סוחף ולגמרי מומלץ. כשמעליו כמו מעופף שקוף ודינמי הדמון היהודי נוכח לא נוכח. ובקרבו - מוזכרים פה ושם האוכל, האווירה, התאורה – ש...לא כוללים את ה'פולנייה' הידועה..”

“ספר מתח בלשי של סופר פולני זיגמונט מילושבסקי. כבר קראתי ספרי בלשים אמריקאיים, סקנדינביים ובריטים כמובן, אבל פולני טרם. הוא באמת שונה. מסגרת הסיפור על מציאת גופה של אישה וחיפוש אתר הרוצח. בהמשך נמצאו עוד שתי גופות שבוצעו בהן רצח מזוויע. על התובע המשטרתי מוורשה תאודור שצקי הוטל לפענח את המקרים שהתרחשו בעיירה סנדומייז שבפולין,כף נחשף העבר של העיירה בתקופת המלחמה ועל חיי תושביה כיום שחיים בתככים ובאינטריגות. לזכותו של התובע ,שהוא שומר על ראיה אוביקטיבית ללא דעה קדומה במיוחד לא נגד יהודים ודת. כמו בלשים שונים בספרי מתח רבים גם שצקי סובל מבעיות בנישואיו. גם הוא כמו בלשים אחרים חסר לו שעות שינה וסובל מעייפות. אך בניגוד לספרי בלשים אחרים הסופר מזכיר פעמים רבות מאד את עניין האנטישמיות נגד יהודים, למרות שהנרצחים אינם יהודים, זה כל הזמן ברקע. הוא מוביל את הקורא לרעיון שאולי יהודי ביצע את מעשי הרצח כנקמה כנראה בגלל שליד הגופה הראשונה נמצאה סכין שחיטה יהודית. יש בספר בתחילת כל פרק ,חדשות מהעולם או מפולין או מישראל שמתאימים לתאריכים המופיעים בכל פרק לתאריך שבו נכתב הספר,2009 בין אפריל -מאי. המילים : “גרעין של אמת” כשמו של הספר , מופיע פעמים רבות בספר בהקשרים שונים הן בציניות והן כמתארות מצב . הכתיבה קולחת תוך כדי עקיצות סאטיריות כלפי הבירוקרטיה הפולנית. יש בספר שילוב של היסטוריה פולקלור ושאלות של מוסר. לסיכום ספר בלשי עם מטען פולני כבד.”

“מסתבר שגם לפולנים יש בלשי משטרה וגם שם הם בד"כ גרושים, בעלי זיפים ולבוש מרושל , חרמנים עם חוש צדק מפותח ויכולת הברקה יש מאין. מתחיל קצת לשעמם, לא? הסיפור מתרחש בעיירה כפרית בפולין שיש מאחוריה עבר של אנטישמיות,פוגרומים ועלילות דם. אנשי מפתח בקהילה הקטנה נרצחים בזה אחר זה והעקבות מובילים את המשטרה לימים שהיהודים הסתובבו ברחובות ורצחו ילדים נוצרים כדי לטבול את מצות הפסח בדמם... הרציחות מעלות בקהילה שנאה נשכחת ופחדים רדומים ומתחילות סערות ומחלוקות. ללא ספק פולין שרויה במלחמת חבלים לא מנוצחת עם עברה. מחד היא לא אשמה בשואה, מאידך הייתה שותפה פסיב-אקטיב למוראותיה . יש קונפליקט עצום לכפר על העבר למול המסורות העתיקות שצפות ועולות כל פעם מחדש. הספר מותח, קצבי, כתוב בשפה עשירה עם שילוב מודרני . אם זו לא הייתה פולין הייתי מרשה לעצמי להיסחף קצת יותר לתוך תיאורי הטבע הכפריים, ריחות השדה, תכלת השמיים והרוגע מסביב. אבל זו פולין.”

“כתוב היטב סגנון מעניין, היה קשה לי להתחבר עם תאורי הרב שיש לו תמונות של מלכות יופי בסלון ולא בגלל הדת אלא בגלל חוסר האמינות גם חלק מהעלילה סבלה מהבעיה הנ"ל למשל שאדם הורג אחרי 60 שנה מישהי שהיתה ילדה בגלל סיבה מטומטמת (אני לא מרחיב כדי לא לעשות ספוילר)ועוד ועוד”

“פולין. ורשה, סנדומייז'. שלוש פעמים ביקרתי בפולין - גם בוורשה - לא' לא מצליחה לראות בה יעד לטיול. בילוי בטח שלא. שלושת הפעמים היו במסגרת ה'מסע לפולין' - אל ההיסטוריה, אל מחנות ההשמדה. ורשה. נמצאת גם היא במסלול המסע, אל העבר המעיק מנשוא שנמצא שם - בפולין של מתחת לפני השטח. ומעל - מחייכת אל עוברי האורח. עוטה לבוש צבעוני שעוטף את האפור. מזמינה - נראית עיר מרתקת. במבט מן הצד - תוססת. מתאמצת. ויותר מכל משלבת ישן וחדש. בין מזרח (אירופה) ומערבה. בין בבושקות ל- Galaxy S7 נהר הוויסלה שחוצה אותה, וזורם בה בשצף, הגשרים המחברים את החיים על הגדה המזרחית לאלו שעל המערבית. ו... היא חיה - מאוד חיה. התחושה המובילה: ורשה היא מיקרו לפולין כמאקרו - חווה הווה לא מגובש, מבולבל משהו, חיה הווה של בין לבין. נראית כמחפשת זהות. היא הייתה.. שואפת ל.. מחפשת עצמה - ובינתיים, נעה בין העבר המדמם (על כל משמעויותיו); הקומונסטי; הקודר. לבין עתיד שהיא רואה בו אידיאל, מביטה בקנאה אל שכנותיה ממערב, שואפת להיות כמותן, מנסה לחקות אותן. דמוקרטיה, פתיחות ונאורות, אולי אפילו קפיטליזם. מתנדנדת. נו, מה היא מזכירה לי, לעצמי מתלבטת? כן, זהו, ירדה התובנה - היא בין מוסקבה לברלין, זו התחושה. כך גם תושביה - הפולנים של היום - בין אז לאחר כך, לא יודעים. מנסים לשכוח. רוצים. נפתחים. שמרנים. מתירנים. נסגרים - מתנדנדים. זוהי בדיוק פולין שפגשתי גם ב"גרעין של אמת". פולין. ורשה, גם סנדומייז' - העיירה בה מתרחש חלק גדול מן הסיפור (עיירה ציורית טיפוסית ומנומנמת. שאנשיה - מפתיעים. מפתיעים בניסיון לחיות כבר עתה, בהווה המבולבל, את העתיד המתירני והחופשי אליו המדינה שואפת, אך נופלים שוב ושוב אל העבר - תוך כדי הצמדות לאמונות טפלות. לפולחן. לגזענות ורתיעה מזרים, לסטיריאוטיפים. כן, הם רוצים להידמות למערב מחקים אותו כפי שהם מבינים אותו - ויוצא להם מבולבל - מתירני מדיי, פרוע מדיי, חופש ששכח גבולות וברקע כל העת העבר - סימני, גילויי, חשיבה אנטישמית כאן ועכשיו ו.. זה יוצא להם טבעי. כל אלה מהווים את הרקע והתפאורה למותחן של זיגמונט מילושבסקי. הבלש, תיאודור שצקיי (שכיאה לבלש תוצרת המערב - מוכשר ומבריק אבל מורכב, גרוש חדש, שרמנטי וכריזמטי ובודד - גם הוא) מגיע מהבירה המתחדשת אל העיירה המנומנמת כדי לחקור פרשת רצח מיסתורי של אישה מקומית. בדרך לפתרון חקירת הרצח, תוך כדי סיפור סוחף, קצבי וטוב נמצא סימני דרך בדמות סוגיות עבר מטרידות שאינן נותנות מנוח. בדמות רמזי עבר כולל חשש שהרצח הינו אקט פולחן יהודי. בדמות עתיד רצוי מערבי שגם בו אין הרבה מנוח. הכול בתוך ההווה המבולבל. סימני דרך נוספים יהיו חייו האישיים ולבטיו של שצקיי, תיאורי הכנסיות ויצירות האמנות שבהן, המסורתיות הדתית. הדרך כוללת סיפור מתח טוב, סוחף ולגמרי מומלץ. כשמעליו כמו מעופף שקוף ודינמי הדמון היהודי נוכח לא נוכח. ובקרבו - מוזכרים פה ושם האוכל, האווירה, התאורה – ש...לא כוללים את ה'פולנייה' הידועה..”

“ספר מתח בלשי של סופר פולני זיגמונט מילושבסקי. כבר קראתי ספרי בלשים אמריקאיים, סקנדינביים ובריטים כמובן, אבל פולני טרם. הוא באמת שונה. מסגרת הסיפור על מציאת גופה של אישה וחיפוש אתר הרוצח. בהמשך נמצאו עוד שתי גופות שבוצעו בהן רצח מזוויע. על התובע המשטרתי מוורשה תאודור שצקי הוטל לפענח את המקרים שהתרחשו בעיירה סנדומייז שבפולין,כף נחשף העבר של העיירה בתקופת המלחמה ועל חיי תושביה כיום שחיים בתככים ובאינטריגות. לזכותו של התובע ,שהוא שומר על ראיה אוביקטיבית ללא דעה קדומה במיוחד לא נגד יהודים ודת. כמו בלשים שונים בספרי מתח רבים גם שצקי סובל מבעיות בנישואיו. גם הוא כמו בלשים אחרים חסר לו שעות שינה וסובל מעייפות. אך בניגוד לספרי בלשים אחרים הסופר מזכיר פעמים רבות מאד את עניין האנטישמיות נגד יהודים, למרות שהנרצחים אינם יהודים, זה כל הזמן ברקע. הוא מוביל את הקורא לרעיון שאולי יהודי ביצע את מעשי הרצח כנקמה כנראה בגלל שליד הגופה הראשונה נמצאה סכין שחיטה יהודית. יש בספר בתחילת כל פרק ,חדשות מהעולם או מפולין או מישראל שמתאימים לתאריכים המופיעים בכל פרק לתאריך שבו נכתב הספר,2009 בין אפריל -מאי. המילים : “גרעין של אמת” כשמו של הספר , מופיע פעמים רבות בספר בהקשרים שונים הן בציניות והן כמתארות מצב . הכתיבה קולחת תוך כדי עקיצות סאטיריות כלפי הבירוקרטיה הפולנית. יש בספר שילוב של היסטוריה פולקלור ושאלות של מוסר. לסיכום ספר בלשי עם מטען פולני כבד.”

“מסתבר שגם לפולנים יש בלשי משטרה וגם שם הם בד"כ גרושים, בעלי זיפים ולבוש מרושל , חרמנים עם חוש צדק מפותח ויכולת הברקה יש מאין. מתחיל קצת לשעמם, לא? הסיפור מתרחש בעיירה כפרית בפולין שיש מאחוריה עבר של אנטישמיות,פוגרומים ועלילות דם. אנשי מפתח בקהילה הקטנה נרצחים בזה אחר זה והעקבות מובילים את המשטרה לימים שהיהודים הסתובבו ברחובות ורצחו ילדים נוצרים כדי לטבול את מצות הפסח בדמם... הרציחות מעלות בקהילה שנאה נשכחת ופחדים רדומים ומתחילות סערות ומחלוקות. ללא ספק פולין שרויה במלחמת חבלים לא מנוצחת עם עברה. מחד היא לא אשמה בשואה, מאידך הייתה שותפה פסיב-אקטיב למוראותיה . יש קונפליקט עצום לכפר על העבר למול המסורות העתיקות שצפות ועולות כל פעם מחדש. הספר מותח, קצבי, כתוב בשפה עשירה עם שילוב מודרני . אם זו לא הייתה פולין הייתי מרשה לעצמי להיסחף קצת יותר לתוך תיאורי הטבע הכפריים, ריחות השדה, תכלת השמיים והרוגע מסביב. אבל זו פולין.”

“כתוב היטב סגנון מעניין, היה קשה לי להתחבר עם תאורי הרב שיש לו תמונות של מלכות יופי בסלון ולא בגלל הדת אלא בגלל חוסר האמינות גם חלק מהעלילה סבלה מהבעיה הנ"ל למשל שאדם הורג אחרי 60 שנה מישהי שהיתה ילדה בגלל סיבה מטומטמת (אני לא מרחיב כדי לא לעשות ספוילר)ועוד ועוד”