ביקורת ספרותית על גרעין של אמת - פרוזה # מאת זיגמונט מילושבסקי
ספר טוב

---

אתם מכירים, ודאי את מטבע הלשון "רק אצלנו..." (או "רק בישראל...") שמתלווה אליו תכונה לא מחמיאה בעיני המשתמש בו. "רק אצלנו יש שירות כל כך גרוע", "רק אצלנו נהג לא יציית לתמרור עצור" "רק בישראל מערכת החינוך כל כך דפוקה" וכו'. הבנתם את הרעיון. בדרך כלל הביטוי הזה מעצבן אותי. לא כי אני פטריוטית במיוחד, אלא כי משתמעת ממנו מידה רבה של פרובינציאליות והתבטלות, וגם בעייה לוגית מסויימת. כלומר, מי שלא חי בכל מקום על כדור הארץ, איך הוא יודע שתופעה כזאת קיימת רק כאן? זה גם מה שעושה מילושבסקי. הוא אומר "רק בפולין" פעמים רבות מספור, והצליח לעצבן אותי קצת - אבל גם להצחיק אותי קצת, כי האמירה מלווה בשמות פולניים שנראים כאילו יצאו מאותה תוכנית בידור שיצרה את בז'יז'ינה וחברותיה.

הספר הזה הוא ספר מתח בו הבלש - במקרה הזה תובע משפטי - סובל מחלק מהצרות של בלשים בספרים דומים: הוא גרוש זה מקרוב, שנטש את העיר הגדולה ועבר לעיר שדה עתיקה וציורית, הוא סובל מגלמודיות וגעגועים לגרושתו ולבתו, וגם מצליח למצוא די הרבה נשים מושכות שיעזרו לו להתגבר על געגועיו. הוא איש העולם הגדול, לא סובל אמונות טפלות וסטיריאוטיפים על מיעוטים, וכאלה הוא מוצא בשפע במקום מגוריו החדש. הוא נקרא לטפל בכמה רציחות הנראות כרציחות פולחן וניסיון להחיות אנטישמיות המבעבעת מתחת לפני השטח.

מילושבסקי מעלה די הרבה עימותים בספרו: עימות בין איש העיר הגדולה לאנשי הפריפרייה, עימות בין שמאלנים (בוגדים במולדת!) לימניים (פטריוטים זקופי קומה!), עימות בין אנשי התקשורת ואנשי אכיפת החוק (בתור עיתונאי לשעבר הוא שופך על עמיתיו בעבר קיטונות של רפש), וגם עימות שהוא חושף באומץ רב - בין פולין המודרנית והדמוקרטית לכאורה של היום, לבין פולין הישנה - זו שמתה כביכול אחרי מלחמת העולם השנייה - שהיתה נגועה באנטישמיות ממאירה, אמונות טפלות לגבי יהודים ומיעוטים אחרים, ורקע של פוגרומים והתעללות, ומדבריו ברור שלא באמת הסתלקה מהעולם.

הספר כתוב טוב, מעניין בסיפור המתח וגם בסיפור הרקע המורכב של פולין - נושא שעד כה לא נתקלתי בו בספרים. יש לציין שהסופר שואב ממקורות מגוונים יותר מכרגיל: אמנות, ספרות ושירה, קולנוע, היסטוריה וארכיטקטורה מוזכרים פה באופן אסוציאטיבי וחינני. הוא עניין אותי למדי למרות שריבוי הנושאים "העיקריים" שבו גורמים לספר לסבול לעתים מהפרעת קשב וריכוז. למרות זאת האמנתי שכוונותיו של מילושבסקי טהורות: "הוא האמין שמלים על שנאה מובילות לשנאה, מלים על אלימות - לאלימות ומלים על מוות - למוות. כל טבח של בני אדם התחיל מדיבורים"

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על גרעין של אמת - פרוזה #