ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שני, 17 במרץ, 2014
ע"י אורי רעננה
ע"י אורי רעננה
אינני חסיד גדול של ספרי פנטזיה, אבל ספר זה שבה את לבי.
הספר נבנה על תיאוריה פיזיקלית הקרויה חורי תולעת.
התיאוריה אומרת כי כל רגע אנחנו משדרים מצב שמתקדם במהירות האור.
היות ואיינשטיין קבע אקסיומה כי שום גוף פיזיקלי לא יכול לעבור את מהירות האור,הרי שאנחנו (יצורים ועצמים דוממים),נידונים להשאר בעולם שהמושגים שלו הם ידיעת העבר ואי ידיעת העתיד.
עד שהתגלו חורים שחורים.
ברגע הראשון היה ידוע שהם שואבים כל מסה ואין אפשרות לדעת מה קורה שם. אולי מתפתח יקום אחר עם מושגי זמן הפוכים, ( עתיד ידוע ועבר נעלם?, ראו "עליזה בארץ המראה").
אחר כך התגלה כי חומר ומידע מגיע מחור שחור.
לבסוף התפתחה תיאוריה , פיזיקלית , שיש אפשרות תיאורטית כי ביקום יש "חורי תולעת" שמקשרים אותנו בקיצור דרך, לזמן( יותר נכון למרחב זמן) אחר.
לא אלאה את הקוראים בבעיה פילוסופית שאם נקפוץ לתקופה קודמת ( נאמר לגרמניה שלפני השואה) ונעשה משהו( נהרוג את היטלר), מה יקרה לנו?
התשובה די פשוטה, באותו רגע יהיה פיצול של יקומים, ואז היקום הנוכחי ימשיך את מסלולו והאחר יתפתח בכיוונים אחרים.
על הבסיס הזה של חורי תולעת, בנוי ספר זה.
יש קשר בין היקומים בחורי תולעת.
לכן, אם רוצים לעקור בעיה, מיפלצת, מיקום אחר, צריך להשמיד את התולעת אבל יותר חשוב להשמיד את החור.
הסיפור כתוב כאגדת ילדים, בעיקר מזכיר את "הנזל וגרטל", או זכרון של מבוגר על ילדותו.
בית קסום בחווה בסקוטלנד, שבו גרה ילדה גדולה ממנו בשנתיים בשם לטי.
העולם הוא של מיפלצות מסוגים שונים, וציפורי רעב שתפקידם להיות הסניטר של היקום, אנשים רעים וילדה בוטחת שמובילה אותו בעולם הזה. עוזרת לה אימה של לטי שאחד מכוחותיה הוא להגיש כוס חלב חם ומנחם ישר מהעטין של הפרה.
הבריכה שבקצה השביל,נקראת אוקינוס, ויש לה תפקיד בסיפור המרתק.
המיפלצת פועלת בצורה משונה. היא מממשת את רצונם של האנשים וזורקת עליהם מטבעות כסף .
זה לא הופך אותם יותר מאושרים. זוג אחד פוחד לצאת מהבית , האחות של גיבורנו מתלוננת עליו כי הוא זורק עליהם מטבעות כשהיא וחברותיה משחקות. ואילו הוא נחנק ממטבע של שישה שילינג.
גם זה עולם הפוך.
הספר כתוב בעידון מקסים ויש בו המון תובנות.לדוגמה:
לטי( הילדה) משכה בכתפיה. "אף אחד לא באמת נראה כמו שהוא נראה בפנים...אנשים הם הרבה יותר מורכבים מכפי שהם נראים. זה נכון לגבי כולם"
.."מפלצות קיימות בכל הצורות והגדלים. חלק מהמפלצות האלה הן דברים שאנשים מפחדים מפניהם. אחרות הן דברים שנראים כמו דברים שאנשים פחדו מהן פעם מזמן.
לפעמים מפלצות הן הדברים שאנשים צריכים לפחד מפניהם, למרות שם לא מפחדים".
אולי זאת מהותו ותמציתו של הספר.
הגיבור אינו סביל שהולך סתם בדרך וקורים לו דברים, הוא פועל , אם בצורה סבילה או פעולות ממש.
כמו בניתוחים יונגיאנים, הספר מדבר על תהליך התבגרות ועיצוב האישיות, שבו כל אדם( ילד עד בוגר), נלחם במיפלצות האישיות שלו.
אדם בוגר הוא זה שגבר (לא בהכרח דיכא) על המיפלצות הפרטיות שלו.
כזהו למשל הסיפור הקלסי של ארוס ופסיכה והניתוח היונגיאני שלו. ( מומלץ מאוד).
מדוע הספר לא קיבל ציון מרבי?
הפריע לי הסיום הנוצרי של הספר Agnus Dei או שה האלוהים.
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
