ביקורת ספרותית על אוקיינוס בקצה המשעול - פרוזה # מאת ניל גיימן
ספר בסדר

---

למרות השמרנות והמרובעות שלי, בכל זאת פניתי הפעם לז'אנר שונה. אני לא מחסידי הז'אנר של מדע בדיוני ופטנזיה, למרות שבעבר המאוד רחוק מאוד אהבתי. זכור לי שאני השתגעתי על אסימוב, אך מאז עברו הרבה מים בנהר ...

אז מה יש לנו בסיפור הפנטזיה הנוכחי?

לגיבור שלנו "אין שם" ולרגל הלוויתו של אביו, הוא שב לבית הישן שחי בו במשך שבע שנים. הוא חיי באותו בית מגיל חמש עד שתים עשרה עם הוריו ואחותו.

האיש שלנו מנצל את מומנטום הביקור במחוז ילדותו, ונוקש על הדלת של הבית, שלמיטב זכרונו שם התגוררה משפחת המפסטוק. כל מטרתו לפגוש את לטי המפסטוק. אותה נקישה על הדלת פוגשת את הזכרונות של האיש בגיל העמידה שבא לבקר בעיר הולדתו.

מי היתה לטי? לטי היתה בת 11 חברת ילדות של הגיבור שלנו. הוא נזכר שבבית החווה של משפחת המפסטוק היתה ממומקמת "ברכת ברווזים"- כך היא נקראה על ידי לטי.

כל מה שזכור לו... ציטוט עמוד 14: "זה לא היה הים. זה היה האוקיינוס. האוקיינוס של לטי המפסטוק. נזכרתי בזה וכשנזכרתי בזה שב אלי הכל...ומכאן והלאה מתחיל הסיפור שלנו....

לפני כארבעים שנה התאבד גבר במכונית של אביו ומאז מתרחשים אירועים שונים, מפחידים ובלתי מוסברים לילד בן שבע, כאשר האם והסבתא של לטי כולל לטי היו התשובות לכל שאלותיו של הילד בן השבע.

זהו ספר על מכשפות, מפלצות, המצאות דמיוניות ודברים מוזרים ולא מציאותיים. אני מודה שהסיפור הזה לא מורכב ואפילו פשוט. יחד עם זאת יש קטעים שהוא נגע לליבי, במיוחד כשמדובר על ילדים האחד בן שבע והשנייה בת אחת עשרה. אהבתי במיוחד את החמלה והילד המלטפת של לטי בת ה-11.

למרות שנכתב על הכריכה שמדובר בספרות למבוגרים, הייתה לי הרגשה שאני קוראת ספר נוער ולכן קצת התאכזבתי. הסיפור לא הצליח לגרור אותי למחוזות קסומים שאליו כוון ניל גיימן...

בכל זאת החלטתי לצטט שני ציטוטים מציאותיים שאני מסכימה איתם ולדעתי זה קורה מעת לעת לכולנו:

ציטוט עמוד 12: "כשאנו מזדקנים אנו הופכים להורים שלנו; אם נחיה שנים ארוכות נראה פרצופים שחוזרים על עצמם בזמן."

ציטוט עמוד 13: "לפעמים כשאני מתבונן במראה אני רואה את פניו של אבי, לא את פני שלי, ואני זוכר איך היה מחייך לעצמו מול המראה לפני שיצא מהבית. "נראה טוב," נהג לומר לבבואתו בשביעות רצון "נראה טוב"".

לסיכום: הכתיבה של ניל גיימן נהדרת ועדינה ככל שתהיה, אך אותי "כקוראת מרובעת ושמרנית" קשה להקסים במדע בדיוני. זהו ספר של תמימות, עם חברות כנה ואמיתית בשילוב של מציאות ודמיון.

אוהבי הז'אנר של מדע בדיוני ופנטזיה – יתענגו וייסעו עימו למחוזות קסומים... אני אישית פחות וחוזרת לז'אנר שלי.

קריאה נעימה
לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על אוקיינוס בקצה המשעול - פרוזה #