ביקורת ספרותית על אוקיינוס בקצה המשעול - פרוזה # מאת ניל גיימן

---

בס"ד

אז לאחרונה אני קוראת הרבה ספרים של ניל גיימן.
בתור התחלה: הסופר הזה מטורף, גאון מטורף או סתם מטורף--- נתון לבחירתכם.
משהו בכתיבה שלו מסקרן ומלא דמיון באופן חסר מעצורים.
איכשהו הוא מכניס כל כך הרבה קסם לסיפורים שלו. קסם מהסוג שחווים בילדות, כשהגבול בין שטח המציאות לבין השטח הבדיוני לא ממש מוגדר...
בספרים שלו, ניל גיימן לוקח את הגבול הזה, מטשטש אותו, ומרחיב אותו לשטח בפני עצמו. לא מרגיש מחויב לעצור ולהסביר באיזו מידה נתמך X בדמיון ו-Y בריאליזם.
(לא שקראתי את כל הספרים שלו, אבל בהחלט הספיקו לי "בשורות טובות", "לעולם-לא-עולם", "ספר בית הקברות" ועוד כמה, כדי לגבש דעה על הסגנון הזה ).
"אוקיינוס בקצה המשעול" מספר, כמו בתקציר, על גבר בגיל העמידה שנוסע אל עיר הולדתו להשתתף בלויה. במקום להיות בלויה עצמה- דבר כלשהו מושך אותו דווקא אל מקום אחר. והוא נוסע אל חוות המפסטוק. אל מאחוריה. שם מתיישב ליד בריכת ברווזים קטנה, האוקיינוס של לטי המפסטוק, ונזכר.
הוא מטפס בזכרונות מאורעות גיל שבע. בעוגת יום הולדת, עם זיגוג ספר עליה. בטוסט שרוף. פני שעווה אדומות. לטי המפסטוק, עם שיער אדום קצר ונמשים. מטבע פני. יריעות בד. חתול שחור עם כתם לבן ליד העין. הבטחה שלא לעזוב את היד, ואוקיינוס.
דברים במהלך הספר משנים את פניהם. ההיגיון מעולם לא היה קיים, וגם אין צורך בו. דברים רגילים הופכים למוזרים- ולהפך.
כשקראתי את הספר, לא היה לי רצון לנחש מה יהיה בהמשך(מה שקורה לי כמעט עם כל ספר לאחרונה..), או בכלל, לתהות איך הוא נגמר. כי הספר עצמו היה מעניין.
הדמות הראשית חסרת שם (לא מאמינה שקלטתי את זה אחרי שסיימתי לקרוא...). בנוסף יש בספר תמונות של ניל גיימן כמבוגר וכילד (הממ...) ו- (אולי...?).

ממליצה בחום~
Books.

» ביקורות נוספות של Books
» ביקורות נוספות על אוקיינוס בקצה המשעול - פרוזה #