ביקורת ספרותית על על חוף צ'זיל - פרוזה אחרת # מאת איאן מקיואן
ספר טוב

---

מדהים איך גבר יכול להיכנס כך לראש של אשה. ואז עוד יותר מדהים לגלות שבאותה מידה של דיוק ואמפטיה הוא גם מתאר את עולמו של הגבר. היכולת של מקיואן להיכנס לראש של גיבוריו ולתאר את העולם מנקודת מבטם ברמה כזו של עומק ודיוק היא פשוט פנומן. הוא מצליח ממש לתת דיוקן של נבכי הנפש וזאת באמצעות תיאורים כמעט עובדתיים, פרטניים, כמעט מבלי להתפלסף. שתי נקודות מבט כה שונות ומנוגדות - עולם האשה ועולם הגבר, ואת שתיהן הוא מביא בנאמנות כה רבה, כשתי ישויות, יסודות קיומיים. הוא כל כך עמוק וכל כך אמין ומדויק. ממש צלם, אך צלם שנותן גם תמונה חיצונית וגם פנימית.
מקיואן מתאר מערכת יחסים רומנטית בין גבר לאשה בכנות ובדייקנות, על כל הניואנסים - וזה החלק הטוב.
יש לספר שני חסרונות לטעמי. האחד הוא שלעתים, מרוב פרטנות, יש איים של שעמום. השני חמור יותר והוא הסיום. אם לאורך הספר מקיואן לוקח את הזמן ונכנס לכל הניואנסים, בסיום הוא חוטא בתיאורים מהירים וכוללניים שקצת גורעים מהמורכבות. לאחר שנתן כבוד רב לדמויותיו לאורך הספר, בסיום הוא מתיימר לסכם חיים שלמים בשני עמודים, וקצת משטיח את הדמויות שיצר. אז הסוף קצת גורע, בעיני.
אך עדין, זהו ספר שתענוג לקרוא, לכל מי שיחסים בין המינים, וגם הקשר בין פנטזיות ודימויים למציאות מעניינים אותו.
יש כאן גם סיפור התבגרות של שני צעירים מאוהבים שתמימותם מתנפצת את מול המציאות.
אולי מה שמרגיש לי קצת מפוספס בסוף הוא ששניהם בעצם ממשיכים לדבוק בפנטזיה ובמובן מסויים לא ממש מתבגרים.

» ביקורות נוספות של שועלה
» ביקורות נוספות על על חוף צ'זיל - פרוזה אחרת #