1. לא רוצה ללכת

אני עוזבת
לא חוששת להיעלם
אם תבחינו
בוודאי תבינו היכן הטעות
כבר אין בחירה
תמו הכוחות
לאן הכל ימשיך?
דבר אינו ידוע

מביטה לאחור
והכל נראה מעורפל
איני זוכרת דבר
ולכן מוחלת על הכל
משתוקקת לזיכרונות
אבל רק מבחינה
במקומות ופרצופים

מבקשת סליחה
אם ציערתי
ונשענת לאחור
משחררת נשימה
ואיני יודעת
אם עשיתי
את מה שרציתי לעשות
אבל הכל הורגש
וזה המעט שאני יכולה לעשות.

נכתב לפני 11 שנים

2. יותר

זה רק מתחזק יותר ויותר
אך לא לאורך זמן רב
הם אמרו שאסור להבטיח
ואתה נשבעת

דמעה ועוד דמעה זולגת
וכולן מתאספות לים
הם אמרו שילדות גדולות לא בוכות
ואתה אמרת שזה מותר

כולם מחפשים להם מקום
ומכוונים לעצמם שעון
הם אמרו שאנו צעירים בכדי לחשוב על נצח
ואתה רק חייכת

ציורים של לבבות צבועים בוורד
ותפילה חירשית שתחזור בחזרה
הם אמרו שכדאי לך להישאר
ואתה אמרת שאתה שמח יותר איתה

נכתב לפני 11 שנים

3. 157 ימים בלעדייך.

ליאם, אמא אומרת שאתה מאושר עכשיו, שהכל בסדר ושטוב לך שם, היא אומרת שסבלת הרבה ושעכשיו אתה נח.
אנחנו כל כך מתגעגעים אלייך לי, אני מתגעגעת אלייך וגם אמא, אתה לא תאמין אבל גם ניקול מתגעגעת אלייך, לפעמיים שאני עוברת ליד החדר שלה בערב אני שומעת אותה בוכה וממלמלת את השם שלך בקול שקט וחנוק. אמא עדיין ממשיכה לסדר ולנקות את החדר שלך בימי חמישי כמו שכל הזמן היא נהגה לעשות, רק שעכשיו היא לא רוטנת על כך ועל זה שאתה מספיק גדול כדי לסדר אותו בעצמך. סופי השבוע הם לא אותו הדבר בלעדייך, אין את בדיחות הקרש הגרועות שלך ואין מי שייאכל את הגלידה שנותרה בגביע שלי, אין מי שיציק לניקול ויירד על התסרוקות המזעזעות של אמא. אין את החיוך הגדול והיפה שלך גם בימים אפורים, אין מי שיבקש מאמא להזמין פיצה למרות שהיא בישלה, אין מי שיזרוק את הזבל ובדרך ייחפש בישבילי גור חתולים קטנטן, אין מי שייגמור בכוונה בבוקר לניקול את הדגנים וייגרום לה להתעצבן ואין מי שיקפיץ אותי לסיפרייה בדרך לאימון. הבית שקט ודומם בלעדייך. אמא כמעט ולא נמצאת בבית בגלל העבודה וסידורים, וניקול מסתובבת עם מבט ריק ומת בעיניים, צריך לקרוא בשמה כמה פעמיים עד שהיא עונה, כיאלו היא שקועה בתוך חלום,או יותר נכון להגיד סיוט.היא חיוורת נורא ונראית חולה מאוד, היא בקושי מכניסה משהו לפה וכל הזמן שותקת. היא מדאיגה נורא את אמא, וכשמדברים איתה על זה, היא פשוט מתחילה לצרוח ולאחר מכן לפרוץ בבכי קורע לב. היא באמת מתגעגעת אלייך לי. דלת החדר שלך כל הזמן סגורה, אני לא מעיזה להיכנס לשם, ואני חושבת שגם ניקול לא, שהיא עוברת לידה היא מתכווצת מעט בצורה די מוזרה, אני חושבת שגם אמא לא רוצה להיכנס לשם, אני לא יודעת איך להסביר את זה אבל יש מין תחושה של חדירה למשהו מקודש מעצם המחשבה להיות שם. החברים שלך עדיין מבקרים אותנו לפעמים, ואני זאת שבפועל נמצאת ומדברת איתם, ניקול פשוט מסרבת לדבר עם זרים ומרבה להסתגר בחדרה. הם אומרים שהיית בן אדם מיוחד, שאוהב לעזור ותמיד משמח את כולם, הם אומרים שהיית כדורגלן מצויין ותלמיד שובב אבל בכל זאת אהוב על כל המורים, כשאמא שומעת את זה העיניים שלה מתמלאות בדמעות והיא נושכת את השפה שלה בכח, היא מנסה לראות חזקה ובשליטה, אבל זה קשה, כל כך קשה בלעדייך. אני יודעת שהיית גם אח מצויין, מעולם לא איכזבת ואף פעם לא שיקרת. זה כואב ליאם, אני מתגעגעת אלייך מאוד, כל יום שעובר מרגיש נצח בלעדייך, אתה חסר לי,חסר לאמא, חסר לניקול, חסר לכולם. אני אוהבת אותך לי, למה היית חייב ללכת?

נכתב לפני 11 שנים

4. אתה

להחזיק את יידך
להביט בשניי עינייך
ללטף את פנייך
ולטעום את טעם שפתייך

להרגיש את חום ליבך
ולהביט בך בשנתך
לשבת בחיקך
ולהירדם לצידך

לתת לך את כל כולי
ולהבטיח שאתה שלי
להעמיד אותך מולי
ולהאמין שאתה אמיתי

לקרב אותך אליי
כדי שתראה את פניי
ותבין לבד, בעצמך
שאני פשוט אוהבת אותך

אשמח מאוד לתגובות :)

נכתב לפני 11 שנים

5. שקופה

שקופה.
בכל מקום שבו אני נמצאת, אני פשוא לא קיימת.
בכל פעם שאני מדברת, הם לא מקשיבים.
בכל פעם שאני עוברת, הם לא מביטים.
בכל פעם שאני קוראת בשמם, הם לא עונים.
בכל פעם שאני בוכה, הם לא מתנצלים.
בכל שנייה שאני נושמת, הם כלל לא מתייחסים.
אני יושבת בפינת הכיתה, רואה אך בלתי נראית.
אף אחד לא רואה או שומע, מדבר או שואל, מתעניין או חוקר.
מבחינתם אני לא שייכת, לא נוחכת, לא קיימת.
פעמים רבות אניי מרימה את ידי ומציבה אותה
אל מול פניי כדי לראות אם אני יכולה להביט דרכה, כדי לראות אם אני רוח.
זה כמו להסתובב עם כאב בטן תמידי, כואב ומעיק, ובעיקר מתסכל.
אני רוצה לצרוח ולצעוק עד שהגרון שלי ייצרב, אני רוצה להכות, לשרוט ולהרוס.
אך דבר לא יועיל לי, היחס כבר בחר לדלג עליי ממזמן.
מה בסה"כ ביקשתי? איחול של בוקר טוב בבוקר, "היי" קטן שאני עוברת במסדרון,
"מדוע לא הגעת?" כשאני מחסירה, חיוך ידידותי וניפנוף יד בסופו של יום.
זה מעט ושטותי בעינכם. זה עולם ומלואו בשיבלי.

נכתב לפני 11 שנים