ביקורת ספרותית על מאוחר מדי מאת צבי ינאי
ספר בסדר

---

צבי ינאי היה הוגה דעות רציני וכתב גם ספרות יפה.
את סיפרו המרתק עם הסממנים האוטוביוגרפיים "שלך סנדרו" שזכה ב"פרס ספיר" ובו מתוארים קורות משפחתו ומציאת אחיו האובד קראתי כבר לפני זמן רב. ואילו ספרו זה "מאוחר מדי" מהווה מעין "המשך" לסיפרו הנ"ל. גם כאן משתמש הסופר באמצעי הטכני של "מכתבים" בין גיבוריו ו"יומנו של אחיו" שמספרים את הסיפור. כשהמסגרת של הדמויות מהספר הראשון נשמרת. אני מוכרח לומר שעד שקראתי את "מאוחר מדי" האמנתי שמדובר ב"אמת". אבל עתה אני חושב שינאי אמנם לקח את הקווים הכללים של מה שאירע באמת לאמו ולאחיו בתקופת הכיבוש הנאצי באיטליה אבל יצר מהם סיפור כיד דמיונו הטובה. בספר הזה מתוארת דמותו של ה"אח האובד" כמי שגדל להיות פרופסור ל"אקולוגיה אבולוציונית" באוניברסיטה איטלקית ודרך המכתבים אליו ומ"יומנו של האח" אנו מקבלים תמונה על מה שקרה לו ולאהבותיו וכיצד הוא נעלם יום אחד במשעולי שמורת הסרנגטי באפריקה. הסיפור כסיפור בתוך הרומן לפחות מבחינתי איננו משכנע מספיק אבל הוא מהווה כיסוי נהדר למחשבותיו של צבי ינאי עצמו! כי במכתבים שאותם כתבו כביכול הדמויות השונות וב"יומן אחיו", אנחנו שומעים היטב את קולו הצלול והאחיד של צבי ינאי!... צבי ינאי היה איש חכם, אוטודידקט בעל ידע עצום ובדרך זו הוא חולק איתנו עובדות מדעיות בעיקר במדעי הטבע והארות ותובנות על החיים ומהבחינה הזו הספר מעניין ביותר - בייחוד לכל מי שמתעניין במדע ובפילוסופיה, כי הוא מלא בשורות של משפטים המכילים תובנות והארות מהסוג שבו אנשים מסמנים מעתיקים ומדגישים בתוך ספרים...
וכך אנו מקבלים בחלק נרחב ביותר מהספר עובדות מדעיות מרתקות כשלעצמן: למשל על עשב רעיל שפולש באופן פתאומי לאזורים נרחבים ומשמיד סוגי צמחים אחרים או אף גרוע מכך מעביר אליהם בדרך מרתקת את תכונותיו השליליות... על חיי האריות או ההתנהגות המדהימה של ציפור הקוקייה... ואפילו איורים אותם אייר כביכול האח הפרופסור... ועוד ועוד... אלא שהשאלה האם אנחנו קוראים ספר של ספרות יפה כדי ליהנות מהסיפור או אולי כדי לרכוש ידע? התשובה לכך היא אמביוולנטית אך ללא ספק מובהר לנו שהספר הזה נכתב ע"י איש חכם ובעל ידע עצום.

» ביקורות נוספות של סדן
» ביקורות נוספות על מאוחר מדי