:)

אני שמחה שבכל זאת החלטת לכתוב ביקורת על הספר הטוב בסדרה.
אני שמחה לראות שאת באמת שמה לב למה שאני אומרת.
כן, ידעתי את התשובה לחידה. סיפרו לי אותה כשהייתי קטנה, פתרתי אותה וזכרתי את התשובה.


זו פשוט ביקורת... מדהימה. היא כל כך נכונה וכל כך אני וכל כך קשורה להארי פוטר באופן מסוים.
גם אני לבד. אל תהיי עצובה.

חחח, או.קיי. מעכשיו אני קוראת לו "הספר-טריגר".

לא רמאית בכלל. יש כאן באתר הרבה סקירות שמסתכמות במשפט אחד ותו לא. את לפחות הוספת מעצמך ומרגשותייך. "כתיבה היא דרך חיים". ואם הספר הזה היה הטריגר, מה אכפת?

הו, תודה לכם :)
אני באמת חושבת למחוק את הביקורת הזאת, האמת, כי חוץ ממשפט אחד לא אמרתי על הספר כלום. אני מרגישה רמאית :/

אהבתי מאוד את הביקורת :) אני חושבת שתמיד ישאר בי החור הזה, הגעגועים לילדות. הגעגועים לילדה תמימה חסרת מנוחה שהייתה רצה לה בכל הבית, לילדה הקטנה הזאת שתמיד איכשהו נקלעה לצרות, לראייה הורודה של הילדה הזאת. אבל, לצערי ולצערך, ההתבגרות היא בסופו של דבר בלתי נמנעת :(

אחח גם אני איבדתי את הילדות שלי. עצוב ):