ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שבת, 18 בינואר, 2014
ע"י אבק ספרים
ע"י אבק ספרים
לא מדובשך ולא מעוקצך. כוונתי היא, שהן אידיאלוגיית משטרת המחשבות של האח הגדול והן אידאלוגיות ההתערטלות מכל של וינסטון ("אני שונא את הצניעות, את המידות הטובות וכו'", כמאמרו לג'וליה), שתיהן תשובות רעות מאד לשאלה איך בכל זאת החברה צריכה להתקיים. אם אורוול התכוון להציב אלטרנטיבה לעולם הבלתי-שפוי של הטוטליטריזם, הרי שבעיניי האלטרנטיבה האפשרית שהוא מציע היא לא פחות גרועה. כי התערטלות פיזית וערכית אינן בהן כדי לכלכל את החברה, מר סמית.
למרות משיכתי לספרי מיסתורין ואימה, אני אדם שומר תורה ומצוות (ואולי דווקא בגלל זה אני נמשך לדברים שמעבר למציאות הטכנית. למרות שהספר הבא שהתחלתי לקרוא הוא ספר של טום קלנסי... מה לעשות, אני אוהב להתנסות בדברים חדשים). ובגלל שאני כזה, ערכתי כמעט בעל כורחי כל העת השוואה בין אותה אידאולוגיית ה-2+2=5, לבין תורת ישראל שבה אני מאמין, כי בקלות אפשר היה לטעות ולומר שיש ביניהם דמיון מסויים מבחינת הפיקוח על האמונה של האדם והעונשים שמגיעים לחוטא (אורוול בעצמו משווה את האיסור של התורה להאמין באלים אחרים, לאיסור של המפלגה להאמין באידאלוגיות זרות, בנספח שבסוף הספר).
אבל למעשה הדמיון הוא רק למראית עין. בעוד הטוטליטריות של מפלגת האח הגדול מטרתה לשמר את שלטון הקבוצה העליונה, וכל מחשבותיה ומעשיה כל היום רק לטובת העניין הזה, הרי שתורת ישראל באה במטרה אחת בלבד: להבטיח חיי פרט וחיי חברה בריאים ומאושרים, לטובת העם ולטובת הפרט. היהדות אינה רודפת שלטון, היהדות רודפת חסד וצדק, גם אם פירוש הדבר נקיטה באמצעים קשים כדי להבטיח הדבר. נכון, האמונה היהודית היא אמונה אבסולוטית ולכן לכאורה דומה לסוצאנג, אבל במבחן המעשה, דווקא היא זאת שנוקטת את שביל הזהב שבין אידאולוגיה שמטרתה לכלכל את השלטון, לבין אידאלוגיה שאינה אלא התערטלות מהכל וסופה חורבן החברה (וכפי שבעצם מתרחש כעת בארצות המערב).
לקראת סוף הספר, חשבתי לעצמי שאין פסוק שיתאר טוב יותר את המטוטלת המטורפת שמאמללת את עמי העולם:
"לְבַד רְאֵה זֶה מָצָאתִי אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים." (קהלת ז', כ"ט)
0 הקוראים שאהבו את הביקורת