הספר הזה, אותו הקדיש הסופר "לאמהות-מכשפות בכל מקום" עושה לך "תרגיל": "מכשפה" בשם הספר מרמז על אגדה, כלומר סיפור לילדים או לנוער. אתה חושב על ספר פנטזיה ומחליט לפי יחסך לז'אנר האם תקרב או תדחה. זו עוד אחת מהדרכים שחשיבה סטיריאוטיפית יכולה להזיק לך: כי אם את/ה בין הרבים המתעבים פנטזיה, תחמיץ את הספר הנפלא הזה.

יום אחד הסתובבה לה מכשפה במעבה היער, ועסקה במה שמכשפות עוסקות: זה לא, מסתבר, הטלת כישופים, הרעלת תפוחים אדומים, הפיכת נסיכים לצפרדעים. מכשפות, יש לדעת, עוסקות בשמירה על היקום שימשיך להתנהל. הן גם מספקות ליצורים החיים בעולם - בעלי חיים, אנשים וגם שרצים - את ההגנה הדרושה ושומרות על מארג החיים שבעלי החשיבה הרציונלית המטילים ספק בקיומן של מכשפות סבורים שמי שעושה זאת הוא "הטבע". תוך כדי שוטטות היא נתקלה בסל ובתוכו תינוק כל כך מכוער, שאי אפשר לתאר, ובהחלטה של רגע (מסתבר שגם מהכשפות יכולות להחליט החלטות שאינן לטובתן) היא אוספת אליה את התינוק המכוער והופכת באופן מיידי לאם.

הסיפור בוחן אמהות והקרבה. הוא בודק את הקשר בין דרשנות אינסופית של ילד, הרואה את העולם כמסתובב סביבו, לבין הצורך העמוק של האם לספק לו את צרכיו ולהגן עליו. הוא בוחן את הקשר בין יופי לאהבה, בין חוכמה (ובעיקר טפשות...) לאהבה וגם בין אנוכיות לאהבה. הוא מוצא שאין קשר: הילד שלנו יכול להיות מכוער, טיפש, אנוכי וכפוי טובה, ועדיין נאהב אותו. לעתים נכחיש את חסרונותיו ונשכנע את עצמינו שהן מעלות, ולעתים נאהב אותו למרות, לעתים בגלל, חסרונותיו הגלויים לעינינו. כי כך יצר הטבע את המערכת של ילדים והורים.

הסיפור כתוב כל כך חכם. יש בו רבדים רבים, שיאפשרו לקוראים רבים ושונים לקרוא אותו ולהנות ממנו. גרובר עושה פה מעשה וינטג' לאגדות הישנות: הוא פורם אותן, מוסיף להן חלקים המאירים אותן באור חדש, ומשנה את הדרך שהתרגלנו לחשוב עליהן. הסיפור כתוב עם הרבה הומור ואירוניה, ואינו מזלזל באינטליגנציה של הקורא. רק כשקראתי את הספר נזכרתי שקראתי את "ספר האוויר והצללים" שלו, שהיה ספר מתח אינטליגנטי ביותר. גרובר, בשונה מסופרים אחרים, מצליח לכתוב סוגים שונים של סיפורים, שלמרות הסוגות השונות חולקים את הכתיבה הטובה, העלילה הקולחת ובעיקר את החוכמה וההומור.

יש ספרים שנמצאים כבר שנים ברשימת ה"רוצה לקרוא" שלי.
אני כבר לא זוכרת מתי נכנסו לשם (אם כי לאחרונה, בעצתה של yaelhar, התחלתי לתעד את המקור להמלצה), אבל הם שם.
כנראה שחיפשתי אותם פעמיים-שלוש בספריה לשוא. לפעמים אפילו וידאתי עם הספרנית שהם אינם.
והם נשארים ברשימה כי אולי פעם אגיע לחנות יד שניה או אמצא אותם על ספסל ברחוב (לא קורה ברחובות בהם אני עוברת... אבל מי יודע).
ואז עברנו דירה ובבת אחת מחקתי שלושה ספרים מהרשימה. הידד לספריה החדשה שלי.
הילד של המכשפה הוא ספר פנטזיה, שכדרכם של ספרי פנטזיה טובים אומר גם משהו על המציאות שלנו.
על אמהות, במקרה הזה.
לא בטוחה שגרבר, מחבר הספר, מאמין בתאוריית האם הטובה דיה, שכן הוא נוטה להאשים את המכשפה בחוסר תשומת לב אמהית מספקת לבנה המאומץ, אם כי הוא מעריך את מאמצי הכפרה שלה ואני מקווה שלא אחטא בספוילר אם אומר שהם בסוף גם ישאו פרי.
כדרכם של הרבה ספרי פנטזיה בשנים האחרונות, גם כאן משולבים סיפורי אגדות מוכרים עם טוויסטים כאלה ואחרים, ובפרט סיפור אחד שעומד במרכז סיפורו של הילד של המכשפה (ומעניק לו סוף ראוי בהרבה מהמקור).
לטעמי הוא נוטה מעט לפרשנות יתר והאכלה בכפית, מה שהופך אותו אולי לספר ילדים יותר מאשר מבוגרים, ובכל זאת משום מה נרתעתי מלהעביר אותו הלאה לילדים והוא חזר לספריה בלי עצירה אצלם.
בסך הכל ספר כיפי ומהנה לחובבי הז'אנר.

כשהתעוררתי בבוקר מצאתי את הספר על המיטה בעטיפת "סטימצקי" ירוקה.
כשהלכתי לישן בלילה, הראש שלי היה מלא אך ורק בספר הזה.

זה ספר עמוק, מרתק וחכם.
הדמויות אנושיות ברמה מדהימה, העלילה סוחפת וקצבית וכל הסיפור מתרכז לסוף המרגש.

זה ספר שמספר אגדות ילדים בצורה קצת שונה, מציג דמויות מוכרות בצורה כל כך הרבה יותר נכונה. ספר שאפשר להתכרבל איתו בלילה ולהשאב בשניה לעולם הרבה יותר מענין.
ממליצה בחום של הלהבה הכי חמה.

אלוהים אדירים שלי. מאיפה זה צנח עלי?

אני הסתכלתי לתומי באינטרנט בחיפוש ספרים חדשים שיצאו לחנויות. כן, אני משתמשת באינטרנט בשביל לחפש ספרים. כן, אני מכורה. כן, אני יודעת שאני תולעת ספרים.

אבל אני תולעת ספרים ג-א-ה. מי שמזדהה איתי שירים יד. אה, שכחתי שאני מול המחשב. אופסי דייזי =)

אל תדאגו, זמני להתחרפן עוד לא הגיע.


נראה לי כדאי שאני אדבר על הספר במקום להמשיך את מסע ההשפלות.

אז ככה, ספרים מקוריים ושונים אחד מהשני- טוב, לא ממש טרחתי לקרוא לאחרונה. אבל זה סיפור אחר לגמרי.
כאילו, ברצינות, מי חשב לקחת את כל האגדות שגדלתי עליהן בילדות ולהשחית אותן, וגם לשדרג אותן בשורה וחצי?
קצת השתגעתי, מודה. בת הטוחן? רפונזל? סינדרלה? אני לא מאמינה עליכן. שברתן את לבי! (מוזיקה דרמטית)

לכן אני פשוט אצא מנקודת הנחה שזו תיאוריה נוספת ואחזור לדעה שלי.

שלא תחשבו לא נכון, זה ספר מדהים. פשוט נקודת מבט שונה לגמרי. הגיבורות/ גיבורים שאני קוראת עליהם תמיד יפים, או חתיכים. אבל לא פה. פה הגיבור דווקא מכוער. ובמקום שזה יכער את הסיפור זה רק מיפה אותו. אני כושפתי מהרגע הראשון. אולי המכשפה יצאה מהספר, כישפה אותי, וחזרה בחזרה כדי להספיק לאמץ את הילד. אבל מה שאני יודעת הוא שהספר הזה פשוט מדהים, מקורי והנאה צרופה לכל אוהבי הפנטזיה למיניהם. הדמויות מעניינות, לחלקן אתה רוצה לתת סטירה (לגיבור הראשי רציתי לתת סטירה גם בחלומות ולא רק בספר לפעמים), ולחלק אתה רוצה לתת חיבוק גדול ולהגיד להם שאין כמוהן, אבל הכל פשוט בנוי בצורה מושלמת.

אז מי שרואה אותו בספרייה/ בחנויות ולא משתין במכנסיים כמוני רק מלראות את הכובע המחודד של המכשפה (למרות שאהבתי אותו בכל מקרה אז מה זה משנה??) שיקח. אני מ-מ-ל-י-צ-ה.

הספר מומלץ! מומלץ! מומלץ! מומלץ!!!!!!!!!
אחד הספרים המדהימים שאני ממש ממש אבל ממש אוהבת!!!
לכל אחד יש את רשימת הספרים הייחודים ביותר שנמצאים לו בראש, ספרים שעליהם לא יוותר לעולם. אז זהו, שהספר הזה נמצא ברשימה הזאת.
אי אפשר לשים אצבע על מה שמושך כל כך בספר הזה, האווירה אולי, המילים המדהימות שסובבות את העלילה, העלילה עצמה: הכול בנוי בצורה כזאת, שכשמניחים את הספר מהיד כשמסיימים אותו - רוצים רק לאחוז את הספר ולא לזוז ממנו לעולם.
היה לי עצוב שסיימתי את הספר, רציתי שהוא אף פעם לא יגמר.
ספרים כאלו הם נכס. מומלץ לכל מי שאוהב פנטזיה, עצב, וסוף טוב למרות הכול. :)

אח אח נוסטלגיה, טוב אולי לא נוסטלגיה .
איך אני יכולה להגדיר את כיתה ח'?
אחרי השורה הראשונה בביקורת הזאת יש שאלה מתבקשת, את עוד מעט בת 16 מה נזכרת לכתוב ביקורת עליו רק עכשיו?
טוב התשובה היא שעכשיו מתחשק לי לכתוב ביקורת.

הילד של המכשפה ממש כמו נפל עליי משמיים יום אחד - אבל באמת.
הייתי הילדה המשועממת הזאת שאפשר לראות בכל פעם שהולכים לספרייה שמחפשת נואשות אחרי ספר לחופש (אני כבר לא זוכרת אם זה היה פסח או סוכות או אולי חנוכה בכלל?) .
חיפשתי\גרפתי לי ספרי צמרמורת בחיפוש אם היה אולי אחד אפילו אחד שלא קראתי כבר. חיפשתי במדפי הפנטזיה שנקראים בפי "ספרים שקראתי" כשקיבלתי מכה בראש. אתם חושבים שזה היה הספר אז לא זה לא היה הוא. ילד מופרע שהוציאו אותו מהמחשבים כי הוא היה שם כבר הרבה יותר משעה דחף אותי על ארון הספרים וגרם לראש שלי להתנגש במדף.
אז נפל עליי הספר, גורל לא? טוב אז מה אם הוא נפל עליי עם רוב הספרים בארון הספרים הזה והילד ברח וביקשו ממני לסדר את הספרים אז סידרתי (מישהו צריך להתחשב בספרנית בת השמונים שצריכה לסדר אותם במדפים כל הזמן...) .
כשראיתי את הכותרת אמרתי שהוא צודק- הילד ההוא שדחף באמת היה ילד של מכשפה .

אז אני זוכרת שחזרתי הביתה וקראתי אותו בלי-הפסקה. באמת שדילגתי על ארוחת צהריים בשביל להמשיך לקרוא.
הוא ספר מצחיק ומרתק. חוץ מזה שלדמות הראשית קוראים גוּש, הוא בעצם צוחק על אגדות רבות שגדלתי עליהן .
מי שלא קראו אני מקווה שאתם אוהבים את הסיפורים של עוץ לי גוץ לי וזהבה ושלושת הדובים ולכל אוהבות הסינדרלה למינהן אני ממש לא בטוחה מה תהיה דעתכם על זה אבל זה הרבה יותר הגיוני :-)

טוב , הגעתי לסוף הביקורת ,
אז בקיצור- ממליצה על הספר בחום. אחד הספרים המצחיקים שיצא לי לא להוריד מהידיים.
לא קראתם? למה אתה מחכים? להזמנה אישית? רוצו! חחחח

אם אתם מכירים סיפורי עם ואגדות ילדים זה הספר בשבילכם! הסיפור הנפלא והקסום הזה מסר את סיפורו של ילד בשם "גוש", שנולד מכוער עד כדי כך שההורים שלו השאירו אותו מתנה למכשפת היער כדי שתאכל אותו. כמובן שעם התחלה שכזו לילד יש המון צרות בחיים. גוש מוצא את עצמו כילד אנושי בבית של מכשפה עם כוחות קסם אדירים, עוזרים בעלי חיים שגם מגדלים אותו, ושד מכושף שאחראי על החינוך שהוא מקבל. גוש נולד בעולם של קסם וכשף מהמעלה העליונה ובשבילו הכל מצליח בחיים, חוץ מאשר קרבתו לבני אדם אחרים.
גרובר לוקח את סיפור האגדה הזה, ומכניס בתוכו מכל הבא ליד של סיפורי עם ואגדות ילדים שמוכרים לנו מכל מיני מקומות. עם קריצות הומור, שפה גבוהה, תיאורים יפיפיים, וקסם שנשפך מכל דף וחודר היישר אל ליבו של הקורא.
תענוג צרוף של קריאה, הנאה נפלאה לכל חובבי הפנטזיה באשר הם. ולרומנטיקנים שבנינו יש גם סיפור אהבה נוגע ללב ומקסים.
כיף לשקוע בספר וכיף לסיים אותו בשבת, ברגיעה, במנוחה, פשוט כיף של חוויה.
תהנו...

ספר מקסים.
נכון שהספר הוא ספר ילדים ופנטזיה, אז מה, הוא עדיין מקסים.
הספר מורכב מסיפור עלילה ששזורים בו מעט אגדות, כמו הנזל וגרטל, בת הטוחן, פיות ועוד.
הספר מספר על מכשפה שהיא בעצם מכשפה טובה, שחיה ביער בביקתה ביחד עם החתול שלה פלקס.
יום אחד משאירים לה תינוק במקום שבדרך-כלל משאירים לה מעט אוכל. התינוק מאוד מכוער, אף כמו חזיר אוזניים מחודדות כמו עטלף, ורק העיניים מאוד יפות.
היא בסוף מחליטה לקחת אותו למרות שהחתול שלה אומר לה שהיא לא מתאימה. היא לוקחת דובה עמ"נ שתהיה לו אומנת וג'יני שבונה לה את החדר שלו. וזה רק בפרק הראשון. מכאן העלילה נהפכת פתלתלה ולא אספר עמ"נ לאלה שירצו לקרוא אותו. ספר עם הרבה מוסרי השכל. ספר ששם לנו מראה לפנים על דברים שאנו החברה עושים במיוחד לטבע או לאנשים שהם חריגים או שונים. דעות קדומות וכו.
אז לסיכום אני ממליצה לפעמים לקרוא גם ספרים כאלה. מירה

ספר מהמם!! זה פשוט מגיב איך שהוא שלב את כל האגדות ביחד עוץ לי גוץ לי היפיפיה הנרדמת שלגיה כיפה אדומה ועוד כמה. ספר מהמם!!!