ביקורת ספרותית על חצאית וכינור מאת טריסטן אגולף
ספר טוב

---

להיות גיבור של טריסטן אגולף זה לדעת מראש שאין לך סיכוי. זה ממש לא משנה כמה חכם אתה או איזה יופי אתה מנגן בכינור, החיים שלך הולכים להיות מחורבנים. גם ברור לגמרי שבכל פעם שתתעורר איזו תקווה, שאולי תשקול לשים את עצמך באיזה מקום מסודר לכאורה, כזה שמה שיקרה בו מחר דומה בדיוק למה שקורה בו היום, ברור שבדיוק אז מישהו ילחץ על הכפתור ואתה תרד עוד קומה או שתיים ותצטרך להבין מחדש איפה בדיוק אתה נמצא ולנסות לשרוד שם.

בשביל מה זה טוב? תלוי באיזה ספר. להבדיל מ"אדון החצר", הכה מעולה, שם הכל נעשה מאד ברצינות, כשהגיבור מנסה ליצור לעצמו מסגרת חיים אפשרית, אבל נתקל שוב ושוב בחברה הגזענית והשמרנית שאינה משאירה מקום למי שאינו נכון לקבל את השקפת עולמה, כאן זה אחרת.

נקודת המבט, מבקרת אמנם, אך גם משועשעת ועל כן משעשעת. "עולם ישן עדי היסוד נחריבה", בלי שום רצון לבנות איזה משהו אחר. סתם, כי אין מה להפסיד, כי אולי אין בכלל טעם להילחם. יש בו הרבה מחדוות ההרס. לי זה נראה קצת כמו after party של מסיבת סיום, בשלב השכרות וההשחתה. ואולי זה באמת מה שזה. ה after party של הספר הקודם שלו. החיים פה הם לגמרי בשולי החברה, בבורות הביוב ובמלונות הזונות, עם מעט מאד הצצות אל החיים הבורגניים.

זה ספר קצת מבולבל, אבל כל כך פיקחי וההומור נהדר ויש בו האותנטיות של טריסטן אגולף עם כל התיאורים הפלסטיים ותחושת האין מוצא. בשבילי זה לגמרי מספיק.

» ביקורות נוספות של סוריקטה
» ביקורות נוספות על חצאית וכינור