ביקורת ספרותית על Damned מאת Chuck Palahniuk
ספר לא משהו

---

להלן דיאלוג פנימי שהתנהל בתוכי:

אמרתי לך.

- אני יודע.

אז למה בכל זאת עשית את זה?

- קודם כל כי זה פלניוק. בפעם הראשונה שראיתי את "מועדון קרב" כל כך התמקדתי בסוף שהיה ידע לי מראש שבכלל לא שמתי לב לכל הביקורת החכמה שיש שם עלינו כאנשי החברה המערבית. בפעם השנייה כבר כן הבחנתי בזה וחשבתי שהוא גאון.

וכאן הייתה גאונות?

- לא. קצת מאותו דבר, עם תוספות קטנטנות. אז שוב הוא אומר שסדרי העדיפויות שלנו דפוקים, שאנחנו מרוכזים בעצמנו באופן הישגי, חומרני ושטחי, מבלי להבין שהקיום הזה שלנו הוא זמני ואנחנו צריכים לחשוב יותר על הדברים הפשוטים והטובים,על עזרה לאחר, על הגשמה עצמית שקשורה לצורך פנימי ולא להכתבה חיצונית. הוא אומר שגם בגיהינום זו בחירה שלך אם לשקוע ברחמים עצמיים או לדאוג לעצמך. הגהנום הוא גיהינום רק אם חושבים עד כמה היינו רוצים להיות בגן עדן. חלקנו כבר מתים מבפנים בעודנו על כדוה"א. חלקנו לא נבדיל בין מה שעובר עליהם עכשיו לבין הגיהינום האמיתי.

דווקא נשמע יפה. אז למה האכזבה?

- כי זה היה מעט מדי, והייתי צריך לעבור בדרך שלל תיאורים ילדותיים על שדים, מפלצות ואגמים מלאי צואה או הרים עשויים מציפורניים גזוזות.

אתה גם לא סובל ספרים עם מספר צעיר מדי.

- נכון! חשבתי שאתגבר על זה. אני לא מבין מה עבר לו בראש. אני גם לא מבין מה עבר לי. אולי הכוונה שלו הייתה לכתוב ספר נוער ולהפיץ את המסרים שלו גם בקרב קהל צעיר יותר. יכול להיות שזו בדיוק הדרך לעשות את זה. המספרת היא ילדה בת 13 אבל היא לא משכנעת ככזאת. היא רואה דברים בצורה בוגרת מדי, מפוכחת מדי. היא חכמה מדי, עם אוצר מילים גדול מדי. הוא מנסה לפצות על זה עם קצת סלנג ילדותי, אבל זה לא באמת עובד והיא ממש עצבנה אותי.

טוב, הכריכה כבר הייתה צריכה לרמוז לך כמה רע הספר הזה עשוי להיות.

- כן. באנגלית אומרים Don't judge a book by its cover. במקרה הזה, הרגשתי שהכריכה באמת הזהירה אותי מראש ופשוט בחרתי לא להקשיב.

אז ממה נהנית?

- מהתובנות החכמות שיש פה ושם, מחצי הביקורת שנורים לכל הכיוונים, ופשוט מהאנגלית. אני לא קורא מספיק באנגלית וזה היה ספר קליל מספיק כדי שאוכל לצלוח אותו במהלך הסמסטר.

זהו? >צקצוק<.

- כן. אלה בדיוק היו המילים שלי בסיום הספר. כולל הצקצוק.

» ביקורות נוספות של קראתי-קורא-אקרא (תומר)
» ביקורות נוספות על Damned