ביקורת ספרותית על משחקי הרעב - משחקי הרעב #1 מאת סוזן קולינס
ספר מעולה

---

הייתי אומרת שזו אחת הטרילוגיות המעולות שקיימות, אבל מאחר שלא קראתי מספיק טרילוגיות בחיי, אסתפק בהעברת המסר שזו טרילוגיה פשוט מצויינת, מרתקת, כתובה מעולה, מעבירה המון מסרים חזקים. שילוב קטלני של כשרון כתיבה עם תוכן מעניין.
אז לאלו מבינינו שפחות בעניינים- קצת רקע על משחקי הרעב:
במדינת פאנם יש 13 מחוזות והקפיטול ששולט בהם ביד רמה. בעוד אנשי הקפיטול חיים בעושר ורהבתנות מצמררים, המחוזות סובלים מרעב מחפיר ומספקים לקפיטול את צרכיו, כל מחוז ע"פ ההתמחות שלו.
מאחר שנעשה בעבר ניסיון התמרדות כנגד הקפיטול, הושמד מחוז 13 ונותר אירוע שנתי שיזכיר ל-12 המחוזות הנותרים מי השולט וכמה הרי אסון יהיו ניסיונות עתידיים למרד. האירוע הוא "משחקי הרעב" והוא מתנהל כתוכנית ריאליטי, המשעשעת את הקפיטול על כל תושביו.
מכל מחוז נכנסים לפור האכזרי כל נער ונערה שבטווח הגילאים 12-18, מתוכם נבחרים מכל מחוז שני מועמדים- נער ונערה. סה"כ 24 מועמדים- מתוכם המנצח הוא השורד האחרון. השאר, מיותר לציין, מתים בזירה.
המנצח מספק למחוז שלו אספקת אוכל למשך שנה שלמה, מעבר ל"כבוד" ושיפור תנאי המחייה כביכול.
וכך חוזר על עצמו האירוע מדי שנה בשנה.
הספר הזה (ושני ספרי ההמשך שלו) הם יוצאי דופן מהספרים שאני קוראת בד"כ, כיוון שאני לא מתחברת לז'אנרים שמכילים אלמנטים דמיוניים מדיי.
הבעיה המטרידה היא, שהספר הזה לכאורה דימיוני, אך למעשה טומן בחובו המון אלמנטים שלא רחוקים מהמציאות שלנו- בעבר, בהווה ול"ע בעתיד...
הטרילוגיה הזכירה לי שלושה דברים:"הישרדות", "האח הגדול" ושואת יהודי אירופה.
הישרדות- כי כל המטרה של משחקי הרעב היא לשרוד.
האח הגדול- כי הכל היה משודר במסכי ענק, עם צוות שמביים את הכל, מחליט על שינויים בזירה ועל כל הדברים שמתרחשים במשחק. זו ההזדמנות לתהות האם יש כאן ביקורת נוקבת על תוכניות הריאליטי שהשתלטו על חיינו? לדעתי בהחלט כן.
שואה- כי הנשיא של הקפיטול לא התנהג כזה שונה מהיטלר, שיגעון גדלות, אכזריות, שליטה בחלשים, הרג ללא הבחנה של אנשים חפים מפשע ובעיקר ילדים- כי הם אלה שנשלחים לזירה האיומה, אל מותם. תושבי הקפיטול שרואים הכל ואפילו לא חושבים שמשהו לא בסדר, בבחינת "העולם שותק". האנשים במחוזות חסרי יכולת תגובה, חלשים, עניים, רעבים, נשלטים בידי השליט הדיקטטור בלי יכולת להתמרד, צעדיהם מושגחים בקפידה ע"י גדרות תיל חשמליות ואוכפי שקט אכזריים שלא מהססים להוציא להורג על כל מה שנחשב אסור ע"פ חוקי הקפיטול האכזריים.
שילוב של כל אלה שאב אותי לגמרי לעלילה, לדמויות, להמון רגעים של מחשבות ותסכול, של "מה את היית עושה?".
למרות שהתפאורה הכללית הייתה דימיונית או אם לדייק מעין עתידנית, לא יכולתי להתנתק מהידיעה שלא הרחק משם, לא כזה מזמן (!), יהודים עברו דברים מאוד דומים ונאלצו להתמודד עם מצבים לא אנושיים, עם דילמות מוסריות שאין עליהן תשובה נכונה או לא נכונה ועם רצון אחד חזק- לשרוד.
וכמובן שיש עוד דוגמאות רבות מהמציאות הנוכחית בעולם... (אפריקה, סוריה, איראן, רוסיה ועוד)
מי שמחפש ספר אופטימי וורוד- לא ימצא את זה בטרילוגיה, וזה נטול ספויילר.
ובנימה אופטימית אסיים שאני גם ממליצה על הסרט הראשון, את השני טרם ראיתי (ובהחלט מתכוונת לראות).
ולסיום-
מי ייתן והסיכויים יהיו תמיד לטובתכם...

» ביקורות נוספות של גילת
» ביקורות נוספות על משחקי הרעב - משחקי הרעב #1