ביקורת ספרותית על צילה - הספריה החדשה # מאת יהודית קציר
ספר בסדר

---

לקח לי זמן רב לנסות לשים את האצבע על מה שהיה חסר לי בקריאת הספר (שאני מודה שנשברתי די במחציתו). התשובה ברורה- רחם, חסר לי רחם, אני גבר ועל כן קטעים רבים בספר 'צילה' היו רגשניים, נשיים מדי וסנטימנטלים מכדי שאוכל להתחבר אליהם. ברור שהשפה של יהודית קציר מרשימה מאד, הטקסטים קולחים, הדיאלוגים שוצפים ורוח דבריה נשארים זמן רב לאחר שאני סוגר את הכרך ומתפנה לשאר עיסוקיי. אבל מהצד השני קשה שלא לשים לב ל'כמעט טרחנות' שבתיאורי האהבה הקשרים המתהדקים ומאבדים מהידקותם (ואני לא רוצה להכנס כאן לפרטי עלילה בדבר עלילות אהבת הסבתא של המחברת). אני מניח שאפשר היה לצמצם את הספר במאתיים עמודים על תיאורי היגון והתוגה שבהם כדי להפוך את הספר למשהו מופלא המתאים לשני המינים.

מדד קדמת עדן-

30% דמיון לציפורים מתות בסתר.

20% קשרי משפחה שלוקח מאה עמודים להבין מי דוד של מי.

30% השתפכויות

10% פסקאות גאוניות

10% שימושי מופת בעברית

» ביקורות נוספות של עושים רוח
» ביקורות נוספות על צילה - הספריה החדשה #