ביקורת ספרותית על צילה - הספריה החדשה # מאת יהודית קציר
ספר מעולה

---

יהודית קציר פתחה עבורי את שער בית דודתה, והוליכה אותי לאורך השביל שלצידו פרחי הגן, אל בית מחופה בגג רעפים אדום, ובאיזה אופן מופלא הבית של יהודית ושלי התערבבו לפתע לתמונה משותפת. הרחתי את ניחוח הקלמנטינות, וראיתי את אמי, כורעת ברך, מעבירה את צינור ההשקיה לגומה הבאה. וכול כך התגעגעתי לזיכרון החזק ביותר שיש לו לאדם, מראה בית ילדתו והאנשים שבו.

עם צילה נסעתי לטייל ברחבי ישראל, בהתחלה בזאת של התקופה התורכית. נסענו בעגלות, וגמלים, לבאר שבע ועזה בהם הייה ישוב יהודי קטן, וממש פחדנו בדרך מאיימת כנופיות השודדים. מאוחר יותר נסענו ברכבת המנדטורית לירושלים, במסילה המתפתלת, ברקע טרסות וכפרים ערביים הדבוקים לצלע ההר והרגשנו כנוסעים במנהרת הזמן, מביטים בפלחים ערבים המעבדים את אדמתם, תמונה בת אלפי שנים.

יהודית הכניסה אותי " למרתף " המשפחתי, בו הושכח יומנה של צילה, ויומן אהובה חנן, כמו תיבת פנדורה שאף אחד לא פותח. כשנחשפו היומנים, הגיחה לאור צילה סוערת, כתובה בשפה ארכאית יפה, המתכתבת באמצעות קציר, עם סיפורן של הנשים והגברים במשפחתה, בחיפוש הסבר לנרטיב של נשים חזקות ודעתניות, הנישאות לגברים חלשים, שיכפול גנרי לצילה - מייסדת השושלת, כמו תופעת הנשים במשפחתי. באמצעות היומנים בוחנת יהודית את הקלישאה, עד כמה התפוח נופל רחוק מהעץ, או עד כמה, הייתה משמעותית השפעת סבתא צילה על צאצאיה - ארבעה דורות של בני משפחה.

יהודית ביארה ופרשה לי ברגישות ובהתנסחות מופלאה את היחסים שבין כותבי היומנים, חשפה אותי לשיאה של העלילה - המשולש הרומנטי, של צילה ושני הגברים בחייה, האחד בעלה - לזר שנשק לה, וצילה התחתנה איתו כי סברה בתמימותה, כי המעשה מחייב נישואין, שהיו נטולי אהבה. בהמשך פגשה צילה את חנן הצעיר שהפך לאהובה, ולבעלה השני הלא רשמי. צילה וחנן מתארים ברגישות מופלאה את המערכת הלא מובנת, והמאוד מהפכנית לתקופתם, אישה המתנהלת בגלוי עם שני גברים. קציר מאמתת את יומנה של צילה מול יומנו של חנן אהובה, ומגלה מציאות כואבת ומייסרת של אהבה, וכעסים כבושים המתגלים רק אחרי שנים.

לקראת הסוף היציבה לי יהודית אתגר ממשי, לצאת למסע בעקבות הסמלים והדימויים של העלילה, באמצעותם לנסות ולהבין את מה שלא נאמר, להבין את המקורות הסמויים הלא מודעים להתנהלות הנפשות הפועלות, להבין את הקונפליקטים הכול כך חזקים, ולנסות להבין בפרספקטיבה של זמן את המשמעות הגדולה של העלילה.

הסמל הראשון - עץ ההדר של מוטקה - העץ הארצי.

מוטקה שלמד במקווה ישראל ( כמו סבי ואבי) התמחה בהרכבות פרי ההדר, שהוא למעשה שני סוגים עצים, השורש - חושחש, העקר, על גזעו מרכבים את ניצני עץ הפרי. העץ העמיד מצד אחד בשורשיו, ומצד שני נושא פרי, מבטא את מוטקה ולזר אנשים מעשיים וארציים בעלילה, שנאבקו להשתרש בארץ הקשה הזאת והצליחו להצמיח בה פירות, באמצעות צאצאיהם. הקרבה עצמית של ההווה למען העתיד. כמו חלום הורי השורדים שהאמינו כי ילדיהם יגשימו עבורם את חלומותיהם האבודים.

הסמל השני - העץ של חנן - העץ הרוחני.

..." לרכוש ממידותיו ( האל ), שאיה כמו אילן נאה, החי את חייו, מתפתח בכל רגע ורגע, ואינו מערער אם מקצצים בענפיו, ואפילו אם כורתים אותו לגמרי ". ( עמוד - 489).

חנן ראה את עצמו כעץ שיעדו להיות חלק מההרמוניה אלוהית הגדולה, ולשם כך הוא הייה מוכן לבטל את עצמו לחלוטין.
העץ של חנן מיצג את האישיות המעניינת והמאתגרת ביותר בעלילה, המורכבת מניגודים וקונפליקטים, מצד אחד אדם מעשי וארצי, מודד במקצועו, ומצד שני, איש רוחני שבנה לו תפיסה שהתבססה על מגוון אמונות דתיות. חנן חש כי עולמו הרוחני והמעשי הם כישלון גמור. כאדם רוחני הוא לא הצליח להתגבר על תאוותו הגופנית - משיכתו המינית לצילה, ולא כתב ספרים בעלי ערך. הוא לא הקים משפחה משל עצמו - כישלון ארצי. חנן משול לעץ שלא הצליח להצמיח דבר - לא משורשיו ואף לא מפרותיו, לכאורה אין כישלון איום מזה.

הסמלי השלישי - העץ של צילה - העץ המניפולטיבי.

" כמו הרכבה של תפוז, עולה כעת בדעתי, צילה נטלה את חמשת ענפיה הצעירים והרכיבה אותם על - גבי כנה של חושחש "( כך מספר יוסף חתנה של צילה - עמוד 240 ).

צילה היא הנוטעת המבצעת מניפולציה ( כמו עץ ההדר ) בגברים שלה, באחד היא משתמשת כשורש ובשני כעץ הפרי. מיהו השורש ומיהו הפרי ? דווקא האיש הרוחני - חנן הייה השורש, ואילו האיש המעשי - לזר, שימש לענפי הפרי - ממנו צמחה המשפחה ( היפוך מעניין ונועז ). חזנו של חנן הצליח - הקרבה עצמית שלו למען השגת מטרה גדולה ממנו, הצלחת משפחת צילה שהפכה למשפחה הרוחנית שלו. יש בסמל הזה השלמה ונחמה לתחושת הכישלון הגדולה.

בסיום הספר, כשנפרדתי מיהודית, הרגשתי צורך לומר משפט אחרון. סיימנו מסע מופלא על פני מאה שנה, בו חלפנו יחד על פני תחנות משפחתך שרבות מהן משיקות לשלי, וחשתי באמצעותך, גאווה, אהבה, אכזבה, חמלה, לכול אותם אנשים שהתחילו והנחילו לנו את מסע חיינו, אותו אנו ממשכים אולי כסאגה הבאה.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על צילה - הספריה החדשה #