ביקורת ספרותית על צילה - הספריה החדשה # מאת יהודית קציר
ספר מעולה

---

יצירה פמיניסטית, מראה מטרידה לנשמה, מלאת תשוקה, מוכת סבל, רגש אשם, סקסית אבל גם מדייקת את כאב הזיקנה המטריד, את הפחד מחוסר התכלית, את כוחו של הזיכרון, שרק הוא יישאר בלכתנו, אנחנו רק סיפור. שלא כמו ספריה הראשונים של יהודית קציר, הרומן הזה הוא לכאורה הרי אפוס היסטורי, הוא אפילו הסיפור שלנו כעם, ובכל זאת, הקול הרגיש והאמיץ של יהודית קציר ככותבת מלטף את העמודים, המחשבות היפות כל כך שלה, המשתקות. הנישואים לגבר שאיננה אוהבת, החיים בשלישיה, ההורות בתנאים לא תנאים, הנדודים, וכל מה שיש בסיפור הרב-דורי הביוגרפי הזה, הוא הרבה יותר מאשר ״רק״ אפוס היסטורי. ״אולי יום אחד גמלה בך ההכרה שחייך לא היו רק רצף מקרי ושרירותי של אירועים, אלא סיפור – סיפור שהוא שלך, יחיד ומיוחד ואין דומה לו, ועם זאת הוא גם של אחרים, הוא של הארץ הקשה שבה בחרת כמקלט, ובנדודייך על פניה הטרשיות והחוליות הקמת בתים וילדת חמישה ילדים, וכעת שומה עלייך לתת לו, לסיפור, פירוש ופשר ותכלית, ולשמר אותו ולמוסרו הלאה״.
עדיין, ״הנה אני מתחילה״ הוא האהוב עליי מכל ספריה, אבל גם כאן, היא כישרון נדיר ומיוחד בעיני.

» ביקורות נוספות של טלילו שיר
» ביקורות נוספות על צילה - הספריה החדשה #