ביקורת ספרותית על צילה - הספריה החדשה # מאת יהודית קציר
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 29 באפריל, 2018
ע"י מחשבות


יהודית קציר היא נינתה הראשונה של צילה. אם מישהו מחפש את ההקשר, הנה הוא. קציר אמנם כותבת שמשפחתה של צילה, הציר הראשי לסיפור המעשה, לא נכנסה לדברי ימי המדינה, אבל דברי ימי המדינה, זו בהקמה וזו המוקמת, נכנסו אל תולדות המשפחה ואל חדר האירוח פיזית.
צילה היא בת אודסה. שם נפגעה מפרעות הנוצרים, ראשה נפגע ועינה השמאלית אבדה. אליעזר בעלה לא יכול היה להושיע לה אל מול הפורעים. משפחתה שלה לא היתה מהאמידות, שלו כן. בעלייתם לארץ ישראל, אז לא יותר מיישוב יהודי מפורז ולבטח לא מדינה של ממש, הם נדדו מיישוב ליישוב ומצאו עצמם בגדרה, באר טוביה, באר שבע, יפו, עזה(!), רמת גן והרצליה.
החלק הראשון בספר, כמאתיים עמודים של יומן שכתבה צילה, מספר על המעבר מיישוב ליישוב, על קשיי הפרנסה ועל המבנה יוצא הדופן של המשפחה. חמישה ילדים הביאה צילה לעולם לאליעזר מרגולין, האיש שבא אתה מרוסיה, אבל לחיות אתו ממש כל הזמן בישראל לא חיה, בטח לא נפשית, לרוב גם לא פיזית. דמות אחרת נכנסה במקומו, חנן, הצעיר מצילה בתשע שנים, שמילא את המקום פיזית ונפשית במקום בעלה אליעזר. הקשר ביניהם היה בל-ינותק. הוא דאג לצילה וילדיה. היא, לאורך שנותיה בישראל, דאגה להתקיים ממסעדות צמחוניות שהקימה פה ושם, ובעיקר בהקמת בתי ילדים, שם גרו ילדים שהיו זקוקים לחינוך, אוכל ונפש תומכת. לו היה החלק הראשון, כמאתיים עמודים, מתקיים בנפרד, היה בו די.
החלק השני עוסק כבר בדור המתבגר והבוגר, בעיקר חליפת מכתבים בין עמינדב לבתה של צילה, יהודית. אלה שנות השלושים בישראל. קשיי הפרנסה ניכרים ביישוב הקטן והחלש. בד בבד מוקם הבית "הגדול" של צילה ברמת גן, בית שיכיל פרדס וגינה נרחבת לילדים/נכדים.
החלק האחרון עוסק בעיקר בחנן, אדם השולט בכמה וכמה שפות, אוטודידקט שרק עם מותו של אליעזר, בעלה של צילה, זכה להצטרף רשמית למשפחה, אם כי תמיד היה שם. כמו היומן של צילה, שחנן תרגמו מיידיש לעברית, אף הוא רשם הגיגים. להבדיל, הוא לא רצה שאיש יקראם טרם מותו.
יהודית קציר יודעת לכתוב, אם כי פה תפקידה הסתכם בעיקר במילוי, בהסבר. כך או כך, הספר נהדר. קשיי המדינה שבדרך, לא דבר שצילה ומשפחתה חלמו עליו בתחילה, באים לידי ביטוי דרך התפתחותם האישית.
ספר מרתק למרות אורכו. מי שאהב את ספריה הקודמים והלא רבים של קציר, חייב לעצמו גם את הספר הזה.
14 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רות (לפני שלושה שבועות)
ביקורת יפה לספר מרתק. קראתי ולא נפרדתי מאז מהדמויות הנפלאות, שהצליחה יהודית קציר ליצור מהמציאות ומהדמיון. היו פעם אנשים... וצמחונות אינה המצאת הדור הנוכחי.
רץ (לפני 8 חודשים)
הספר מרתק - כי הוא שונה מכל ספרייה של קציר, הוא מחבר בין יומנים לכתיבה של קציר, יש בו חיבור בין רוחניות לארציות, הקונפליקט שתמיד עמד במרכז הציונות, פה הוא מומחש בצורה כל כך ברורה על ידי גיבורי העלילה, ויש בו סמלים נפלאים שמענקים פרשנות לעלילה כמו פרי ההדר.
מחשבות (לפני 8 חודשים)
כרמליטה, את צודקת. מבחינת קציר ברור לה מי הדוברים, שהרי זו משפחתה. לנו זה נשמע קצת מבלבל. כך או כך, ספר מרתק.
כרמליטה (לפני 8 חודשים)
את הספר הזה פחות אהבתי משאר הספרים של קציר שקראתי.

הסיפור עצמו מעניין, אך יש בו קטעים מייגעים וחזרות לא מעטות שפגמו בהנאתי.
מחשבות (לפני 8 חודשים)
מה שכמובן גורם לכולם לרוץ ולקרוא אותה.
חני (לפני 8 חודשים)
מעבר לכל היא כותבת נפלא. ספרייה מלאים דמויים רומנטים וציוריים מלאים במטאפורות שגיונות וחלומות.
תודה על ההמלצה.
מחשבות (לפני 8 חודשים)
קציר אכן מצטערת על הבניינים שקמו שם.
לי יניני (לפני 8 חודשים)
אגב, אחרי שקראתי את הספר הבנתי שהורי גרו באותו רחוב אחד העם בהרצליה את הבית הזה אני זוכרת עד היום.
היום הוא כבר לא קיים ובמקומו יש בניין דירות
לי יניני (לפני 8 חודשים)
Wow wow wow ידעתי שתאהב
אין על יהודית קציר
סקירה נפלאה לספר נפלא
דוז פואה
:-)
Pulp_Fiction (לפני 8 חודשים)
עוד לא יצא לי לקרוא את קציר. ביקורת יפה.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ