“רבות שמעתי על ברברה טוכמן וזה ספרה הראשון שאני קורא. המגדל הגאה אמור לתת לנו מבט נרחב על הקורות באירופה וארה"ב במשך כרבע מאה לפני המלחמה העולמית הגדולה, הלא היא מלחמת העולם ראשונה, המלחמה הטראומטית ביותר, אפילו יותר ממלחמת העולם השניה. אבל לא במלחמה עסקינן, כי אם באווירה של רבע המאה הקודמת למלחמה. הפרק הראשון עוסק בבריטניה. כבר בדפים הראשונים אנו עדים למצעד שמות, ניים דרופינג בעברית, בלתי פוסק. ז”

“מצעד האיוולת הוא לבטח ספרה המפורסם ביותר של ברברה טוכמן, סופרת ועתונאית, ובעיקר היסטוריונית. ארבעה נושאים, מהבולטים בהיסטוריה, לדעתה, בחרה טוכמן להכניס לספר הגדוש הזה: 1. אבטיפוס: הטרויאנים מכניסים את סוס העץ לתוך עירם הבצורה 2. האפיפיורים של הרנסאנס מעוררים את הפרישה הפרוטסטאנטית 3. הבריטים מאבדים את אמריקה 4. אמריקה בוגדת בעצמה בווייטנאם. האם אלה באמת נושאים ראויים, שאחרים מהם אין ואין איוו”

“אני לא הסטוריון, אבל גם בשנים שבהן חוייבתי ללמוד הסטוריה (בתיכון), לא הוכנסו לצערי ספרים כמו של טוכמן. אם היה ספר כזה, אולי תלמידים היו מתעניינים יותר במקצוע מעניין שלעיתים אפילו ניתן ללמוד ממנו על טעויות העבר ואולי גם לא לחזור עליהן. אבל רוב ספרי ההסטוריה משעממים מאוד לדעתי הצנועה. טוכמן כותבת בצורה מרתקת. כ"כ מעניין שפשוט קראתי לאורך הדפים ולא שמתי לב שעברתי עשרות עמודים (כמו נסיעה בכביש שרק לא”

“לאחר שירותי הצבאי, נרשמתי ללימודי היסטוריה כללית ומזרח התיכון באונ׳ חיפה. אבי ז״ל אמר לי , בשביל מה לך, לך תלמד מקצוע, שיהיה לך מיקצוע ביד ותוכל להתפרנס בכבוד. אמרתי לו, אבא, אני אוהב היסטוריה, ומה רע להתפרנס ממשהו שאני אוהב? טוב, אבי לא היה נודניק, והשלים עם רצוני, רצונו כבודו כפי שאמר. טוב, התחלתי ללמוד בשנת הלימודים 80-81, ומהר מאוד התברר לי שאינני ״ בשל״ ללימודים. סבלתי ממה שניקרא ״ שיגע”

“רבות שמעתי על ברברה טוכמן וזה ספרה הראשון שאני קורא. המגדל הגאה אמור לתת לנו מבט נרחב על הקורות באירופה וארה"ב במשך כרבע מאה לפני המלחמה העולמית הגדולה, הלא היא מלחמת העולם ראשונה, המלחמה הטראומטית ביותר, אפילו יותר ממלחמת העולם השניה. אבל לא במלחמה עסקינן, כי אם באווירה של רבע המאה הקודמת למלחמה. הפרק הראשון עוסק בבריטניה. כבר בדפים הראשונים אנו עדים למצעד שמות, ניים דרופינג בעברית, בלתי פוסק. ז”

“מצעד האיוולת הוא לבטח ספרה המפורסם ביותר של ברברה טוכמן, סופרת ועתונאית, ובעיקר היסטוריונית. ארבעה נושאים, מהבולטים בהיסטוריה, לדעתה, בחרה טוכמן להכניס לספר הגדוש הזה: 1. אבטיפוס: הטרויאנים מכניסים את סוס העץ לתוך עירם הבצורה 2. האפיפיורים של הרנסאנס מעוררים את הפרישה הפרוטסטאנטית 3. הבריטים מאבדים את אמריקה 4. אמריקה בוגדת בעצמה בווייטנאם. האם אלה באמת נושאים ראויים, שאחרים מהם אין ואין איוו”

“אני לא הסטוריון, אבל גם בשנים שבהן חוייבתי ללמוד הסטוריה (בתיכון), לא הוכנסו לצערי ספרים כמו של טוכמן. אם היה ספר כזה, אולי תלמידים היו מתעניינים יותר במקצוע מעניין שלעיתים אפילו ניתן ללמוד ממנו על טעויות העבר ואולי גם לא לחזור עליהן. אבל רוב ספרי ההסטוריה משעממים מאוד לדעתי הצנועה. טוכמן כותבת בצורה מרתקת. כ"כ מעניין שפשוט קראתי לאורך הדפים ולא שמתי לב שעברתי עשרות עמודים (כמו נסיעה בכביש שרק לא”

“לאחר שירותי הצבאי, נרשמתי ללימודי היסטוריה כללית ומזרח התיכון באונ׳ חיפה. אבי ז״ל אמר לי , בשביל מה לך, לך תלמד מקצוע, שיהיה לך מיקצוע ביד ותוכל להתפרנס בכבוד. אמרתי לו, אבא, אני אוהב היסטוריה, ומה רע להתפרנס ממשהו שאני אוהב? טוב, אבי לא היה נודניק, והשלים עם רצוני, רצונו כבודו כפי שאמר. טוב, התחלתי ללמוד בשנת הלימודים 80-81, ומהר מאוד התברר לי שאינני ״ בשל״ ללימודים. סבלתי ממה שניקרא ״ שיגע”