ביקורת ספרותית על על העיוורון מאת ז'וזה סאראמאגו
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 1 בדצמבר, 2013
ע"י תולעת חמודה


זה הספר הכי קשה שקראתי. גם מבחינת העלילה הקשה וגם הקריאה עצמה היתה קשה.
כל פרק כתוב כמקשה אחת, בקושי מחולק לפיסקאות. אני חושבת שזה מכוון, על מנת להעצים אצל הקורא את תחושת הקושי, הפיזי והנפשי.
ההשוואה לסיפורים של אסירים במחנות בתקופת השואה היתה בלתי נמנעת מבחינתי. ובכל זאת, הספר לא מדבר בצורה מפורשת על השואה.
לא הבנתי האם העיוורון המתואר בספר הינו מטאפורי וגם לא הבנתי את סופו של הספר, שהיה לי קצת מאכזב, מבחינת עוצמתו, ביחס לשאר העלילה בספר.
מה שהיה הכי חזק ועצמתי לדעתי היו התיאורים הבוטים (אך הריאליים) של המחיה השגרתית והקשיים היום יומיים בהם נתקלו אלו שהתעוורו, האכזריות שמגלה אדם לאדם, תת האנושיות שבה אנשים בכל זאת מוצאים איזשהו טעם לחיים והתקווה שאנשים מוצאים בכל פרט קטן שיכול להחזיק אותם עוד קצת בחיים.
ספר חובה!!
2 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
תולעת חמודה (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
אני חושבת שאתה צודק.
חשבתי עוד קצת על סוף הספר: בשניה שהעיוורים חזרו לראות, הם התפזרו איש-איש לענייניו, כהרף עין נשכחה אחדות הקבוצה ששמרה עליהם ושהייתה חיונית להישרדותם.
כאילו כל אוירת ה״ביחד״ נשכחה מלבם ושוב הפכו להיות אינטרסנטים לעצמם.
אלי (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
אני חושב שזה באמת משל המבקש לבטא
את התכונות של בני אדם
שגם בשעת צרה משותפת בכל זאת
הרוע נותר על כנו



2 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ