הספר עוסק בתחנות בחייה של חווה אלברשטיין:
החל מהילדות במעברה "שער עלייה", קשר עם ההורים יוצאי פולין, הופעות ראשונות וחובבניות באקורדיון, ההתגלות כזמרת על ידי דן בן אמוץ ומאיר הרניק עורך המוזיקה. ההברזה ממבחני הלהקה הצבאית בניגוד לבני דורה שחלמו על קרש הקפיצה הזה - מאוד מוערכת בעיני, ההחלטה לא לרוץ מאודישן לאודישן ולשמור על האותנטיות.
שילוב חיי משפחה וטיפול בילדה עם קריירה זה אף פעם לא קל לאישה, בטח בתקופת טרום מלחמת יום כיפור.
ההתמודדות מול זמרות מתחרות ובפרט בפסטיבל הזמר 1967 מול שולי נתן וירושלים של זהב עם שיר חמוד בשם "רוח רוח".
אך לא היה סכסוך מר או קנאה, על כך מעיד שיתוף הפעולה אחרי כן עם נעמי שמר בלו יהי.
ולאורך כל הספר שזור כצפוי העיסוק העמוק ביידיש ועוד קצת זיכרונות מההורים הפולנים לסיום.
ספר מומלץ ביותר לכל מעריצי חווה וגם לכל השאר.

"סמטת כנען"- ספר הזכרונות החדש של הזמרת חווה אלברשטיין, הנקרא על שם השדרה בה גרה המשפחה, אחיה אמה ואביה בקרית ביאליק, אחרי שנתנו לכול משפחה לגדל עץ או ירק בשדרה ואביה של אלברשטיין החליט לנסות לגדל תענים (לבסוף הם עברו ללימונים ותפוחי אדמה). הספר מחולק ל2 חלקים- תחילת הדרך והתנסות מעשית והופעות חיות ואח"כ הקלטת האלבומים ואזכור שמות. הספר מסתיים בנדב בעלה, ובאחיה שמתו ומסתיים עם הפיכתה לסבתא ששרה.
סמטת כנען הוא כיום הספר הכי נמכר והיה לי העונג לקרוא אותו. היא הפכה לזמרת דרך שמועה מפה לאוזן , שלא פוקדת גורמי שידור ותחנות טלויזיה ונהנהת להישאר מאור הזרקורים.

הספר מתחיל ב 7 בפבואר כאשר המשפחה עלתה משאר עלייה ארצה, חווה הייתה בת 4. אחיה אלכס,אימה רות ואביה משה ברחו מפולין, בזמן המלחמה לרוסיה, חזרה לפולין ואחר"כ עלתה לארץ וחייה בקריות. לאחר הבית הקטן בין 2 חדרים עברו משדרות כנען לקרית חיים. אמא של חווה הייתה תופרת והמשפחה קנתה לה חנות בה הייתה מוכרת חזיות וחלוקים. פעם באמא וחווה הסתבבו בתל אביב לקנות סחורה. אביה היה מורה נגינה וקנה לה אקורדיון שהרבתה לנגן בו. אפילו אחיה היה נגן חובב בין היותו מורה דרך שעבר באזרת כספה של חווה לאילת, להתרחק מהאב שרב איתו.

חווה השתתפה בשתי תחרויות , למרות שקיבלה כסף היא שנתה את האודישנים והפסיקה. היא התחילה להופיע פה ושם, תחילה בחמאם תוכנית עם סולתה ושמנתה של תל אביב, הפריצה הגדולה שהייתה זמרת לבדה בהופעות בצה"ל והמשיכה כחיילת זמרת במילואים לחמת רוחה. במלחמת יום כיפור שלחו אותה לסיני, ולפנות בוקר מישהו ניסה להתחיל איתה והיא צרחה עד השמיים. הסוף הגיע בהופעה שצלף ערבי כמעט ירה בה למוות, והיא חדלה מהצבא לבסוף.

מנסיעות לחול ממרכז ההסברה ועד שהייתה זמרת מוכרת בלי לשחרר שירים רשמיים לרדיו. תחילה הופיעה במופע לשירי רחל. בפסטיבל הזמר ב 1967 שירה "רוח ,רוח" הפסיד לירושלים של זהב, אך משם נסללה הדרך לשיתוף פעולה עם הכותבת נעמי שמר, שעוד כתבה לה בילדות ויצרה לה את לו יהי המופתי.
יצא לה להופיעה עם אריק איינשטיין ומרסדס סוסה מדרום אמריקה. אחרי הופעות בפסטיבלי זמר בעולם חדרה לצדי צרפתי, התאפרה ולבשה שמלת נוצות למופעים תיאתרליים שהופיע במקומות הכי עלובים, לא נשארו צילומים חיים של המופע למרבה הצער, עליו הקליטה מעל 30 שירים שהיום נשמעים בגרסה החייה. לאחר מיכן שקדה על מופע שכולו שירי סיום. לאחר מיכן הופיע ב"עומר כיאם" סמטה נטושה באיזה בוידם ביפו, שסגרו לאחר שהופיע שם רצוף חצי שנה , ערב ערב.
ב 1973 התחילה למופע שני יחיד עם להקת הפלטינה עם לו יהי. לאחר מיכן המופע שיר במתנה. לאחר כישלון המופע ציפו שתעשה מופע של מיטב שיריה, היא עוד זמרת צעירה סרבה ועברה לשיר ברחבי העולם.
לאחר מיכן חזרה להופיע עם מופע 'לונדון' לכבוד ההצלחה של התקליט.
היא הפסיקה להופיע בארץ במשך 7 שנים-

"זה נשמע אבסורד, זמרת שמרבים לשמוע את שיריה ברדיו והיא סובלת מזה. כן, כך הרגשתי. בכל פעם שזמר או להקה היו מתראיינים, איכשהו השם שלי היה עולה בתלונות למה שהיא ולא אנחנו. כאילו זממתי איזו מזימה ממשלתית עם הרדיו.
(..) רציתי לבקש מעורכי מוזיקה ברדיו שלא ישמיעו אותי יותר. כל כל נלחצתי" (ע"מ 110).

לבסוף היא חוזרת, אחרי 7 שנים להופיע בארץ, עם שירי חג, אלבום שזכה להצלחה וזכה להפוך לאלבום זהב. היא המשיכה להופיע סולו ועם שלומי שבן, הרחק מהתקשורת.

בהמשך באים שיתופי הפעולה הרבים עם אהוד מנור, מתי כספי, נעמי שמר ורבים אחרים. היא כולכך הצליחה שאפילו הוציאה 2 אלבומי עידיש שהלחינה בעצמה, הופיעה עם להקת עידייש מניו יורק שזכה להצלחה ברחבי העולם, מואסת בתפקיד המקוננת הלאומית, תואר שהונצח משירייה בכול טקס והשיא שביקשו שתשיר לזכר אסון המסוקים ב 97, בו כול האולם בכה והיא בקושי שמע עצמה שרה.

עם מות בעלה נדב הפסיקה לשיר ברחבי העולם,היא מסכמת את הספר עם פרידה מבעלה שנפטר נדב ומאחיה אלכס שנפטר גם בעצב רב.
היא אומרת שלפני מותו שהה במקום טיפולי איפה שהכול התחיל- בשיכונים המוזנחים ליד הים בקריות. המשפחה צמחה בדרך עכו בקריית חיים, והיא תוהה איך הכול התחיל וניגמר.

אני אף יליד האזור שהמשיך לאזור אחר.
ב
2021 בשיא הקורונה, הייתי בהופעה בתיאתרון הצפון של חווה אלברשטיין. מצטופף עם אימה שלי בקהל, כולם במסכות והיא שרה ומנגנת באופן מפליא חושים.

אוטוביוגרפיה מעולה שמומלצת לחובבי מוזיקה ולמי שמחפש ביוגרפיה נוגעת וסנטימנטלית לקרוא.

אשתי קנתה את הספר הזה והביאה לי אותו.
ואני קפצתי על המציאה כי חווה אלברשטיין היא זמרת
שאני מאוד אוהב! אני זוכר אותה בתחילת צעדיה;
כנער צעיר הייתי הולך למופעי שירה בציבור עם נחום היימן,
שהתקיימו במועדון צוותא הישן, במרתף ברחוב מאפו בתל אביב.
היא הייתה מופיעה שם וזה היה כיף גדול! כי כבר אז חשבתי שהיא נהדרת...
בדרך-כלל אני מאוד אוהב אוטוביוגרפיות וביוגרפיות
אבל הספר הזה איננו ממש אוטוביוגרפי במובן הפשוט של המילה; אלא בנוי בצורה של אפיזודות שונות
שקרו בעיקר בקריירה שלה וקצת פחות בחייה האישיים. (שדווקא מאוד מסקרנים...)
מוזכרים שם אנשים שהכירה רובם מפורסמים ורובם כבר הלכו לעולמם
וגם חלק מהשירים והתקליטים שלה; כל תקליט והסיפור שלו ושירים מסוימים
בעיקר כאלו שהצליחו מאוד...
אז זהו, כפי שכבר הבהרתי אלברשטיין היא זמרת נהדרת אבל איננה סופרת;
רשימותיה בדרך כלל די מעניינות לא כל-כך בגלל ה"ברק הספרותי" שלהן
אלא פשוט בגלל ההצצה שאנחנו מקבלים, למה שקורה "מאחורי הקלעים" של תעשיית הבידור בארץ
וזוהי כבר סיבה טובה להשיג את הספר ולספק את סקרנותנו.

מצד אחד הפתעה נעימה להכיר טוב יותר זמרת אהובה שהיא גם אדם טוב. מצד שני הספר כתוב באופן קצת בעייתי ללא איזשהו סדר מסוים. יותר אוסף של אנקדוטות מחייה תוך שמירה די קפדנית על פרטיותה ולכן קצת התאכזבתי כי רציתי שאם כבר היא חושפת את חייה אז עוד קצת... אז באמת ספר בסדר, חביב ובהחלט מתאים כמתנה לאיש/ה אהוב/ה. עניינו אותי עוד קטעים מחייה שלא חשפה - וזו זכותה המלאה. הכרונולוגיה לא בדיוק הצד החזק של הספר. דילוגים בזמנים כך שקשה קצת לעקוב אחר סדר החיים שהיא מתארת אבל זה שולי לגמרי. בסה"כ נחמד.