“כשהייתי ילדה בשנות ה- 70 וה- 80, הקיבוץ נראה בעיני מקום אידיאלי, קסום, חלומי, רחוק ובלתי מושג. בני הקיבוצים נתפסו כאליטה נכספת, כמעט בני אלילים. מתסבר שהמציאות הנחווית על ידם, לא היתה תמיד נוצצת ואידיאלית. סמדר גונן מספרת את חוויות הילדות וההתבגרות שלה בקיבוץ חפציבה שבעמק יזרעאל, חושפת מחקרים מרתקים על הלינה המשותפת והבעיות שהיא יצרה, על הבעיות שהיו בחברת הילדים, כיצד הקיבוץ התמודד (או יותר נכון ל”

“מי שקורא אותי כאן לפעמים, יכול אולי כבר לדעת שהחל מגיל 72 שעות גדלתי באחד מסניפי רשת בתי היתומים הידועה יותר בכינויה "הלינה המשותפת בקיבוץ". הערה בטאבו: היו לי מיליון רגעים מאושרים בקיבוץ. אין ולא תהיינה לי טענות, תלונות או סרחונות על חיי בקיבוץ במשך 21 שנים. יש לי גם את זוג ההורים הכי טוב בעולם. אבל גדלתי בבית יתומים. על כל המשתמע מכך, ומשתמע מכך, תאמינו לי. מהדברים הכי מינוריים וזעירים ביומיו”

“כשהייתי ילדה בשנות ה- 70 וה- 80, הקיבוץ נראה בעיני מקום אידיאלי, קסום, חלומי, רחוק ובלתי מושג. בני הקיבוצים נתפסו כאליטה נכספת, כמעט בני אלילים. מתסבר שהמציאות הנחווית על ידם, לא היתה תמיד נוצצת ואידיאלית. סמדר גונן מספרת את חוויות הילדות וההתבגרות שלה בקיבוץ חפציבה שבעמק יזרעאל, חושפת מחקרים מרתקים על הלינה המשותפת והבעיות שהיא יצרה, על הבעיות שהיו בחברת הילדים, כיצד הקיבוץ התמודד (או יותר נכון ל”

“מי שקורא אותי כאן לפעמים, יכול אולי כבר לדעת שהחל מגיל 72 שעות גדלתי באחד מסניפי רשת בתי היתומים הידועה יותר בכינויה "הלינה המשותפת בקיבוץ". הערה בטאבו: היו לי מיליון רגעים מאושרים בקיבוץ. אין ולא תהיינה לי טענות, תלונות או סרחונות על חיי בקיבוץ במשך 21 שנים. יש לי גם את זוג ההורים הכי טוב בעולם. אבל גדלתי בבית יתומים. על כל המשתמע מכך, ומשתמע מכך, תאמינו לי. מהדברים הכי מינוריים וזעירים ביומיו”