ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 24 בנובמבר, 2013
ע"י מתלמד
ע"י מתלמד
וידוי: לא פעם ממש קשה לי, עד תיסכול מלנכולי, להיתקל בשיח-חכמה - באודיו, וידיו, או בפרינט - המתעסק ב'דבר האמתי' כמו אומנות אבסטרקטית, שירה, מוסיקה קלאסית, וכל העמוק שיש או שאין לספרות להציע, ואני הקטן עומד מן הצד מחריש וממש לא מצליח להבין על מה בעצם מדברים שם. כשאני כבר כן מצליח, זה רק מוסיף לתסכול ולתחושת ה"מה-לעשות?-אין-לי-את-זה".
לא פעם אני משנס מותנים, אוזר אומץ ומנסה להבין משהו במוסף הספרים של הארץ, ושוב אני נאלץ להגיע למסקנה שאם כל הכבוד, אני כנראה לא מהאנשים החושבים. לפחות כך אני חושב.
התאווה האמתית, שהפכה כבר מזמן למושא חלומות, היא שיום יבוא ואיזשהו מאסטרו בדימוס, יתפנה אלי, ויתחיל לשוחח איתי על כל הטוב הזה, מבלי להתנשא ומבלי לתקוע בי את המבט ההוא מעל למשקפיים של "מה?!-אתה-באמת-לא-מבין-את-העומק-של-פיקאסו?!". ושגם אם העז לשאול חלילה מה יש בקשקוש הזה, יותר מאלו שאני ייצרתי בצעירותי, הוא לא יקום וילך. גם לי יש חלום.
אין לי שום הסבר הגיוני, מדוע מכל עשרות הספרים שהונחו על יד פח הזבל של משפחה צפונית, בחרתי דווקא את 'אליזבת קוסטלו' של קוטזי. שוב אסמיק ואודה, מעולם לא קראתי את קוטזי, ולא שמעתי על קוסטלו, גם לא היה שום דבר מיוחד בכריכה הירוקה והשגרתית שגירה את סקרנותי. רק מדליית ה'פרס נובל' קרצה אל ליבי והביאה אותי בלא יודעים לעמוד הכי קרוב להגשמת החלום שלי.
אז זהו, בדרך חזרה, באוטובוס העירוני, נפגשתי אם קוסטלו. המפגש הזה היה בכי ממבט ראשון. פשוט התרגשתי, לזה בדיוק ציפיתי, לסופרת בסט-סיילרית, שמבינה משהו בספרות, שתנסה להסביר לי משהו מהעומק של המדיה המופלאה הזאת. ואתם יודעים מה היה הכי מרגש? שאותה סופרת, לא פעם קרצה לי בעיניה הזקנות והחכמות, וגרמה לי להבין, שגם היא לא בדיוק בטוחה בכל מה שהיא אומרת, ובעיקר במה שהמראיינים/הביוגרפים וכל צוות פלצני התרבות העולמית מנסים לנפח על חשבון הדבר האמתי.
אני חייב להודות, למרות שהיא מאוד התאמצה להעמיק איתי ולהכניס אותי בסוד העניינים העמוקים, לא היה לה קל. לעיתים היא פשוט שכחה עם מי היא מדברת. היא שכחה שאני לא דן מירון ולא מנחם פרי, והיא כנראה לא מסוגלת לחשוב שכשמדברים איתי על הקוף של קפקא, אני לא ממש יודע על מה מדובר.
היא גם לא הייתה רוצה לדעת, שלא כל שעה ביום מתאימה להפרעת הקשב שלי להקשיב לה בריכוז מלא. היא לא ידעה, שאני לוקח הפסקה של יומיים על כל 20 עמודים שהיא מרצה לי. אבל היא בטוח תשמח לדעת, שהיא הביאה אותי הכי קרוב להגשמת החלום. תודה לך קוסטלו. היי, בעצם, רגע לפני שהדליקו את האור באולם, קלטתי ברשימת הקרדיטים, שהתודה מגיעה בעצם לקוטזי. הוא בעצם הגאון ששיחק את התפקיד הראשי בגאונות. אז תודה לך קוטזי. ואני מקווה שלמרות שאין להצגה הזאת מספיק צופים, אל תפסיק להציג אותה ולהביא עוד כמותה. תודה.
16 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
מתלמד
(לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
לסוריקטה, אני חושש שאאלץ לשמוע להמלצתך... סתאם... באמת תודה.
|
|
|
מתלמד
(לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
לשין שין, זה בדיוק העניין, אחרי שאני אמות גם לי לא יפריע. אבל לפני שאני מת זה ממש מפריע. זאת עוד הבנה עד כמה אנחנו וכל אידיאלנו בני חלוף.
|
|
|
סוריקטה
(לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
ביקורת נהדרת.
ממליצה לך לקרוא גם את חייו וזמניו של מיכאל ק
|
|
|
שין שין
(לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
למה מטריד? זה הכי טבעי...
אחרי שאמות ממש לא אכפת לי מה יקרה לחפציי וילדיי ממש מוזמנים להעיף אותם לפח או עדיף למיחזור.
|
|
|
מתלמד
(לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
לגוטי, שוב תודה. בעיני, למרות המציאה, ערימת ספרים נטושים ליד פח אשפה, גורמת יותר צביטה מכמירת לב. המחשבה הזאת, שישב לו קורא מצוין, נהנה, התמוגג, החכים, אסף וטיפח לו אוסף, וכל מה שקרה שהוא פשוט מת, ואת הילדים הכל מעניין חוץ ממה שעניין אותו, זה ממש מכאיב.
כדי לעשות חסד עם עצמי ועם נפשי הקוראת, אני ממהר לברור לי ספר אחד ופשוט לברוח מהאזור. שלא אצטרך לראות ברעה אשר תמצא לכל שאר הספרים - בעיקר האנציקלופדיות וספרי העיון שבעליהם וויתרו על ארוחות למענם - שבסופו של תהליך יגרסו בתוך מיץ זבל. ברגעים שאני מתענג על דיכאון - ויש די הרבה כאלו - אני רק מסכם עם עצמי, שזה בדיוק מה שיקרה יום אחד עם האוסף החביב שלי. הוא יטוגן במיץ זבל. די מטריד. |
|
|
מתלמד
(לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
תודה עולם. גם אני לא קראתי קוטזי, מעלעול כאן בדף הסופר, אני מתרשם שזה בהחלט לא משקף את שאר ספריו, שהם במפורש יותר סיפוריים והרבה פחות מסהיים.
|
|
|
גוטי
(לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
ביקורת רגישה ומיוחדת. כיף למצוא ערימת ספרים שמונחת על גדר!
|
|
|
עולם
(לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
יופי של ביקורת. לא קראתי כלום משל קוטזי וכנראה צריך לנסות.
|
16 הקוראים שאהבו את הביקורת
