ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 20 בינואר, 2016
ע"י סוריקטה
ע"י סוריקטה
אין תוכו כברו אומרים? אז כן, אין תוכו כברו. כי כשקוראים את זה בפעם הראשונה התגובה המיידית היא WTF, למה לעזאזל לכתוב פרוזה כשמה שאתה רוצה לעשות זה לפרסם אוסף של מאמרים. מסופר פה על סופרת קשישה שכבר מזמן לא כתבה איזה ספר והיא נושאת הרצאות במקומות מכובדים יותר (נגיד אוניברסיטה) או פחות (נגיד ספינות שעשועים) ועיקר התוכן הוא ההרצאות האלה.
רק שכתב את זה סופר, אחד המבריקים, והוא עושה פה מעשה אמיץ, כי החשש שלא יבינו את זה, יש לו כנראה על מה להתבסס.
זה לא משל, מה שיש פה. זאת הדגמה. שיעור מופתי.
כבר בשורות הראשונות קוטזי מבהיר כי נושא הספר הוא הספרות. הוא עושה את זה דרך דיון בריאליזם. הריאליזם מושתת על העקרון כי אין לרעיונות קיום כשלעצמם, הם יכולים להתקיים רק בתוך דברים ולכן כשהריאליזם צריך לדון ברעיונות הוא נאלץ להביא מצבים. ואם הרעיון אותו אתה רוצה לבדוק הוא הספרות, תביא ספר. תגלם בתוכו את מה שיש לך להגיד. הנפשות הפועלות יגלמו את הרעיונות המופשטים שלך, והרעיונות, הם קשורים לדוברים, הורתם ברחם האינטרסים האישיים שמתוכם פועלים בעולם דובריהם. הם יחסיים, קשורים תמיד באנשים, בסיטואציות ובאינטרסים.
זה הרציונאל של הספר הזה, ומכאן ואילך, אחרי אקספוזיציה מרתקת, אפשר לנסות להבין מה הוא עושה.
הוא בוחן היבטים רבים של הספרות: את נקודת המבט המגדרית, האם גבר יכול לכתוב אישה או להיפך, (ואת שואלת את עצמך האם קוטזי יכול לכתוב את אליזבת קוסטלו), את מקורם של הרעיונות, מהיכן שואב אותם סופר (ואת מוצאת את עצמך מול העמדות האנטי קולוניאליסטיות של הסופר הדרום אפריקאי הזה), את תפקידי העריכה, את הפרשנות, את הקשר בין מוסר לספרות, מה בכלל אפשר ללמוד מזה ובעיקר מה אי אפשר, הרבה מאד היבטים, כשאין אמצעי שאי אפשר להשתמש בו.
כספר שעוסק בכתיבת ספרים הוא משמש גם ככר לנסיונות ולא חשוב אם הם ההיפוך הגמור של הטענות שלו, גם כשצריך לשעמם את הקורא כדי להמחיש את העובדה שלדבר על רעיונות מופשטים סתם ככה, בלי שינבעו מתוך המציאות המתוארת, זה לא מעניין.
זה ספר שמטיל ספק, בראש וראשונה בו עצמו, וגם בכל אחד מהרעיונות שהוא מעלה. לכל אמירה יש תוספת של היסוס, ספק, הגחכה, כי יש פה מודעות עצמית שמשולבת בהבנה שיתכנו גם נקודות מבט אחרות, לא פחות אמיתיות.
ואם בענייני ספק, אז גם הפרשנות הזאת היא רק אחת מערב רב של פרשנויות שיכולות ללוות את הספר הכל כך לא רגיל הזה.
21 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
סוריקטה
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה.
|
|
|
חני
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
אם הבנתי נכון אז אהבתי את הרציונאל הזה של קוטזי.זה נשמע לי טיעון משכנע.סקירה יפה
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
הצלחתי
ללכת לאיבוד אבל לגמרי. כנראה שזה יום מבולבל שכזה...:-)
מחשבות, אני דווקא התרשמתי שכן התרשמת מ"חרפה". לפחות ברמה של 4 כוכבים ואמירה לסיום ש'מומלץ בהחלט לקרוא'. |
|
|
cujo
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
יפה כתבת
אני אוהב ספרים על ספרים וכתיבה. מסקרן מאוד.
|
|
|
yaelhar
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
מעניין מאד.
גם אותי הספר - והסופר - לא מושכים לקריאה. |
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה על קבלת הפנים
לצערי אין לי זמן כמו בעבר לכתוב בעצמי חוות דעת על ספרים אבל ודאי שלא ויתרתי על התחביב שלי והוא קריאת ספרים (שעתיים כל יום בדרך הלוך ושוב מהעבודה) ואת מה שנכתב באתר, לא אכחיש שמעניין אותי להמשיך ולקרוא מה שכותבים כאן החברות והחברים.
|
|
|
לי יניני
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
סקירה שכתובה יפה. תודה רבה . אב"פ כיף לראות אותך גם כאן
|
|
|
סוריקטה
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה.
מחשבות, הוא מאד לא דומה לחרפה. גם לא לשום ספר אחר שקראתי. (למרות שאני, גם את חרפה מאד אהבתי).
|
|
|
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
ברוך שובך, אהוד ב"פ, טוב לפגוש אותך כאן :)
|
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
מעניין לעניין באותו עניין
זה מזכיר לי שהייתי לפני כמה שנים בהרצאה של עמוס עוז שהוא אגב סופר מאוד מוערך בעיניי, והוא אמר שהיום הוא לא היה כותב את "מיכאל שלי", כי כמה שהוא חשב בשעתו שהוא הצליח להיכנס בו לרוחה של דמות נשית הסתבר לו במשך השנים מאז שלא כך.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
כתבת יפה. לספר הזה אני כנראה לא מתקרב אפילו :-)
|
|
|
מורי
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
אני מאמין לך שמצאת את הספר הזה ראוי. מנגד, קראתי את חרפה שלו ולא התרשמתי.
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
נשמע ספר מאוד מיוחד. אגב, אני קראתי פעם אישה שכתבה גבר, וזה לא יצא כל כך טוב.
|
21 הקוראים שאהבו את הביקורת
